עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 90

 

מקבילות

בבלי סנהדרין לח ע"ב[2]

בראשית רבה (אלבק) פרשת בראשית פרשה ח עמ' 62 – 63

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה, מדרש

 

עיון קצר באגדה

האגדה נפתחת במימרתו של רבי שמלאי 'כל מקום שפקרו המינין תשובתן בצידן', לפיה כל מקום בו החציפו המינים ושאלו שאלות של כפירה המעוגנות בפסוקי המקרא, התשובה מצויה בפסוק עצמו או בפסוקים הסמוכים אליו. במימרתו זו קבע כלל לגבי שאלות המינים, הוא רלוונטי גם לאגדה הקודמת, לאגדה זו ולבאה אחריה.

חזרו המינים ושאלו שאלה נוספת שעניינה באפשרות של ריבוי אלוהות בתהליך הבריאה. הריבוי משתמע מהמילים 'נעשה', 'צלמנו' ו'כדמותנו' המצויים בפסוק 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' (בראשית א' כ"ו). תשובתו של רב שמלאי מובאת מהפסוק העוקב בו נאמר: 'וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ...'. ויברא בצלמו, משמע האל לבדו ברא ללא שיתופם של כוחות נוספים.

תלמידיו של רבי שמלאי אינם מסתפקים בתשובת רבם למינים, שכן לא ניתן להתעלם מכתיבת הפסוק והבנתו בלשון רבים, ולכן פונים אליו בשאלה: 'לאלו דחיתה בקנה. לנו מה אתה משיב'.

בתשובתו מתבסס רבי שמלאי על אותם פסוקים אך בשינוי סדר, ולטענתו האמירה בלשון רבים מתייחסת לנולדים לאחר בואה של חוה לעולם, שכן מעת זו נעשית 'בריאת אדם' על ידי האב והאם בסיועו של האל. דא עקא מיקומו של הפסוק במעשה הבריאה וטרם הבאתה של חוה אינו תומך בהסבר זה.

---

[1] מלשון הפקר, 'היינו, הם הפקירו עצמם מן התורה ומצוותיה, זלזלו וכפרו בתורה' (בן יהודה י', ערך 'פקר', עמ' 5126)

[2] המקבילה היא לאמירתו של רבי שמלאי הפותחת את האגדה, בבבלי היא מובאת בשם רבי יוחנן.