עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 90

 

מקבילות

תוספתא ברכות (מהד' ליברמן) פ"ו ה"כ עמ' 39

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

המשנה[1] קובעת 'הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל אומר ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה...'. על נוסח הברכה אמרו בגמרא רבי זעירא ורבי יהודה בשם רב: 'כל ברכה שאין עמה שם מלכות אינה ברכה'.

האגדה דנה בנוסח הברכות שתיקנו חכמים וקובעת אלו משמותיו של האל יש להזכיר בברכה. כרקע לנושא מן הראוי להבהיר:

א.      עיסוקה של האגדה בברכות הפותחות ב'ברכו' ומסיימות ב'ברוך'.[2]

ב.      שמות האל בהם עוסקת האגדה הינם: יו'ד ה'א שהוא שם הויה (משמע י-ה-ו-ה) 'שם מפורש' של האל. מאחר שנאסר לשאת שם זה לשווא נהוג לאומרו בלשון אדנות

(א-ד-ו-נ-י), או בשם אלוהות ואל 'ף למ'ד.        

 

מבאר בעל האגדה:

-          הפותח ומסיים ברכה בשם הויה הוא חכם, כיוון שנוקט מטבע אותה טבעו חכמים.

-          הפותח ברכה בשם הויה ומסיימה בשם אלוהות, הרי זה בור, שכן אינו בקיא במטבע שטבעו חכמים לברכות.

-          הפותח בשם אלוהות וחותם בשם הויה, הרי זה בינוני, שכן עיקר הברכה בחתימתה, וניכר מברכתו שאינו בור, שכן הוא מכיר את מטבע הברכה. [3]  

-          הפותח בשם הויה ומסיים בשם אלוהות – דרך אחרת, משמע מינות, שכן הכול הולך אחר החיתום, והוא הפך את נוסח הברכה, נעשה כאילו ח"ו אינו עושה האל עיקר.[4]    

נמצאנו לומדים כי בזמן עריכתה של הברייתא לא היה עדיין 'מטבע הברכות' מוטמע בקרב ציבור המברכים, כמו כן נמצא כי המינים עשו בשמותיו של האל ובמיקומם בברכות 'כלי' לניגוח האמונה היהודית.    

---

[1] ברכות פ"ט מ"א.

[2] ראו לדוגמה את ברכת התורה או 'קידוש' שבת.

[3] ראו ופירושו של מהר"א פולדא על הדף.

[4] ראו שם.