עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 90

 

מקבילות

בבלי מגילה יח ע"א (מקבילה חלקית)

מדרש תהלים (שוחר טוב; מהד' בובר) מזמור יט (מקבילה חלקית)

מדרש תהלים (שוחר טוב; מהד' בובר) מזמור קו (מקבילה חלקית)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה, מדרש

 

עיון קצר באגדה

באגדות הקודמת מצאנו כי אין רשות בידי האדם להוסיף ברכות על מטבע הברכות שטבעו חכמים . האגדה שלפנינו ממשיכה לעסוק בנושא זה ומצמצמת את אפשרות השבח החופשי של האדם לאלוהיו וזאת על סמך הדגשת השאלה שבפסוק 'מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְהֹוָה יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ' (תהילים ק"ו ב') ודרישתו.

על השאלה למי הזכות למלל גבורות האל ולהשמיע תהילתו משיב רבי שמואל בר נחמן: 'כגון אני וחבריי'. משמעות תשובתו מתבארת בדרכים שונות; בעל הפני משה מ'יחס את 'אני וחבריי' לדוד המלך וחבריו שרק ביכולתם להשמיע את גבורת האל ותהילתו. מהר"א פולדא מבאר כי רק העוסקים בתורה יש בידם להלל את האל, והעוסקים בתורה הם רבי שמואל בר נחמן וחבריו תלמידי החכמים. יפה מראה מפרש כי על ידי לימוד התורה נשמעת תהילת האל. בכל דרך פירוש ודאי כי אין בידי האדם הפשוט להלל את האל אלא אך ורק במטבעות ההלל שקבעו חכמים.

כהסבר נוסף לפסוק 'מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְהֹוָה יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ' מביא רבי אבון את פירושו של יעקב איש כפר נבורייא שראה בפסוק 'לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה' (תהילים ס"ב ב') ביאור- תשובה לשאלה מי ימלל את גבורות י'י. לגרסתו את תהילת האל יש לבטא בדומיה, בשתיקה. את דבריו הוא מבהיר במטאפורה על מרגלית יקרה שאין לה כל ערך, כלומר איכותה, יופיה וטיבה רבים כל כך עד שאין לה אומדן, וכל אמירה עליה יפחתו מערכה, וכלשון הכתוב 'סמא דכולא משתוקא', השתיקה היא הדרך להערכתה. כך בתהילת האל, שכן אין בידי אדם למצות את תהילתו במילים וכל ניסיון להביעה יגרע, הרוצה להלל את האל עדיפה שתיקתו מדבריו.

---

[1] הפועל 'תרגם' הוא כמשמעו בימינו, הסבר מילה אחת באחרת או משפה לשפה. ראו סוקולוף, ערך 'תרגם', עמ' 591.

[2] סוקולוף, ערך 'סם', עמ' 381.

[3] סוקולוף, ערך 'טמי', עמ' 223 – 224.