עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 90

 

מקבילות

בבלי מגילה יח ע"א

פסיקתא דרב כהנא (מהד' מנדלבוים) פיסקא ב - כי תשא עמ' 34 (מקבילה חלקית)

פסיקתא רבתי (מהד' איש שלום) פיסקא טז - קרבני לחמי (מקבילה חלקית)

מדרש תהלים (שוחר טוב; מהד' בובר) מזמור יט

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מדרש

 

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת אמרו חכמים כי אין רשות לאדם להוסיף על מטבע שטבעו חכמים לברכות, ואגדה זו מרחיבה ומוסיפה כי אין לאדם להוסיף על פי דעתו בתפילה ובשבחים לאל. חכמים מבארים בשתי דרכים את הסיבה בשלה אין האדם רשאי להוסיף שבחים לאל, שתי הדרכים נסמכות על מדרשי פסוקים שלא כפשוטם.

מדרש ראשון

רב הונא דורש בשם רב את חלקו הראשון של הפסוק 'שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ...' (איוב ל"ז כ"ג) וקורא את המילה 'מצאנו' כ'מצינו'. היינו, אין באפשרות האדם למצות את תכונות האל במילים, שכן שפתו דלה לכך, ואפשר כי כל תוספת תגרע משבחו.

מדרש שני

רבי אבהו דורש בשם רבי יוחנן את הפסוק 'הַיְסֻפַּר לוֹ כִּי אֲדַבֵּר אִם אָמַר אִישׁ כִּי יְבֻלָּע' (איוב ל"ז כ'). לדבריו, אם בא אדם לספר את גבורותיו של האל, הוא מתבלע מן העולם, משמע ייגרם לו דבר רע בעולם, והוא יגיע לקץ חייו.