פרק ט – משנה[1]

משנה א

הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישרא' אומ' ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומ' ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו

משנה ב

על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות אומר ברוך שכוחו מלא את העולם ועל ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומ' ברוך עושה בראשית ר' יהודה אומ' הרואה את הים הגדול אומ' ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שהוא רואה אותו לפרקים על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומ' ב' הטוב והמטיב ^ועל שמועות הרעות הוא אומ' ב' דיין האמ:

משנה ג

בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומ' ברוך שהיגיענו לזמן הזה מברך על הרעה ומעין על הטבה ועל הטובה מעין על הרעה הצועק לשעבר הרי זו תפילת שוא

משנה ד (בנוסח הדפוס זו המשכה של משנה ג)

כיצד היתה אשתו מעוברת ואומ' יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפילת שוא היה בא בדרך ושמע קול צווחות בעיר ואומ' יהי רצון שלא יהוא אלו בתוך ביתי הרי זו תפילת שוא[2] הניכנס לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו בן עזאי אומ' ארבע שתים בכניסתו ושתים ביציאתו ונותן הודייה לשעבר וצועק לעתיד לבוא

משנה ה (בנוסח הדפוס משנות ה – ז הן משנה אחת)

חייב לברך על הרעה שהוא מברך על הטובה שנ' ואהבת את י'י אהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע בכל נפשך אפיל הוא נוטל את נפשך ובכל מאודיך בכל ממוניך דבר אחר בכל מאודיך בכל מידה ומידה שהוא מודד לך בכל הוי מודה לו בכל מאד מאד

משנה ו (בנוסח הדפוס משנות ה – ז הן משנה אחת)

לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדש הקדשים ולא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ולא יעשנו קופנדרייה ורקיקה מקל וחומר

משנה ז (בנוסח הדפוס משנות ה – ז הן משנה אחת)

כל חותם הברכות שהיו במקדש היו מן העולם משיקלקלו המינים אמרו אין עולם אלא אחד היתקינו שיהוא אומרין מן העולם ועד העולם התקינו שיהוא אדם שואל את שלום חבירו בשם שנ' והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים י'י עמכם ויאמר לו יברכך י'י ואומ' י'י עמך גבור החיל ואומ' אל תבוז כי זקנה אמך עת לעשות לי'י הפרו תורתך ר' נתן אומר הפרו תורתך

         עת לעשות י'י:

[1] על פי כ"י קויפמן.

[2] בנוסח הדפוס זהו הסיפא של משנה ג.