פרק ח[1]

הלכה א

אילו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה כו' מה טעמהון דבית שמאי שהקדוש' היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין מה טעמהון דבית הלל שהיין גורם לקדושת היום שתאמר דבר אחר היין תדיר וקדושה אינה תדירה אמר רבי יוסה מדברי שניהן יין והבדלה היין קודם כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכאן הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא היין קודם כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה וכן הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה היין קודם אמר רבי מנא מדברי שניהן יין ואבדלה אבדלה קודמת כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין וכאן הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין אבדלה קודמת כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר אבדלה קודמת אמ' רבי זעירא מדברי שניהן מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין היא דעתיה דרבי זעירא דרבי זעירא אמ' מבדילין על השכר ואזלין מן אתר לאתר משום קדושה אמר רבי יוסי בר' נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת היך עבידה היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו מה נפשך יברך על היום המזון קודם יברך על המזון היין קודם יברך על היין היום קודם נשמעינה מן הדא בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס אמר רבי בא על ידי שהוא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה ברם הכא מכיון שהוא משלשה על ידי הכוס אינו שכח כיצד יעשו על דברי בית שמאי יברך על המזון תחילה ואחר כך מברך על היום ואחר כך על היין וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת היך עבידה היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת ואי' שם אלא אותו הכוס את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו מה נפשך יברך (דף יב ע"א) על היין המזון קודם יברך על המזון הנר קודם יברך על הנר אבדלה קודמת נשמעינה מן הדא אמר רבי יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שהיא בתחילה ולא על הבדלה שהוא בסוף על מה נחלקו על הנר ועל הבשמים שבית שמאי אומרי' בשמים ואחר כך נר ובית הלל אומרי' מאור ואחר כך בשמים רבא ורב יהודה הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר כיצ' יעשה על דברי בית הלל יברך על המזון תחילה ואחר כך יברך על היין ואחר כך על הנר

יום טוב שחל להיות במוצאי שבת רבי יוחנן אמר יקנ"ה יין קידוש נר הבדלה חנין בר בא אמר בשם רב יין קידוש נר הבדלה סוכה וזמן רבי חנינא אמר ינהי"ק שמואל לא אמר כהדא דרבי חנינא

דאמר רבי אחא בשם רבי יהושע בן לוי מלך יוצא ושלטון נכנס מלוין את המלך ואח"כ מכניסין את השלטון

לוי אמר ינה"ק מסתברא דלוי אמר מעין שניהם

אמר רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי היך עבדין עובדא אמר ליה כרב וכרבי יוחנן וכן נפק עובדא כרב וכרבי יוחנן רבי אבהו כד הוה אזיל לדרומה הוה עבד כר' חנינא וכד הוה נחית לטיבריא הוה עבד כרבי יוחנן דלא מפלג על בר נש באתריה

על דעתיה דרבי חנינא ניחא וקשיא יוחנן על דר' יוחנן אילו בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה וכא מברך על הנר שלא יכבה מה עבד ליה רבי יוחנן מכיון שיש לו יין אין נרו כובה ויברך על הנר בסוף שלא לעקור זמן השבתות הבאות

הלכה ב

מה טעמון דבית שמאי שלא יטמאו משקין שבאחורי הכוס מידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס מה טעמון דבית הלל לעולם אחורי הכוס טמאין דבר אחר אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה רבי ביבן בשם ר' יוחנן אתיא דבית שמאי כרבי יוסי ודבית הלל כרבי מאיר דתנינן תמן רבי מאיר אומר לידים טמאות וטהורות אמר רבי יוסה לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד רבי יוסי בשם רבי שבתי ורבי חייא בשם ר' שמעון בן לקיש לחלה ולנטילת ידים אדם מהלך ארבע מילי רבי אבהו בשם רבי יוסי בי ר' חנינא הדא דאמר לפניו אבל לאחריו אין מטריחין עליו שומרי גנות ופרדיסים מה את עבד להון כלפניהן כלאחריהן נשמעינה מן הדא האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש והדא אשה לא בתוך הבית היא יושבת ואת אמר אין מטריחין עליה וכאן אין מטריחין עליו תני מים שלפני המזון רשות ושל אחר המזון חובה אלא שבראשונים נוטל ומפסיק ובשניים נוטל ואינו מפסיק מה הוא נוטל ומפסיק רבי יעקב בר אחא אמר נוטל ושונה רבי שמואל בר יצחק אמ' בעי נוטל ושונה ואת אמרת רשות

אמר רבי יעקב בר אידי על הראשונים נאכל בשר חזיר על השניים יצאה אשה מביתה ויש אומרי' שנהרגו עליה שלשה נפשות

שמואל סלק לגבי רב חמא יתיה אכל כהתם אמר ליה מהו כן אמר לי' איסתניס אני

רבי זעירא כד סליק להכא חמא כהניא אכלין כהת' אמ' להון הא אזילא ההיא דרב ושמואל אתא רבי יוסי בר בר כהנא בשם שמואל נטילת ידים לחולין אין נטילת ידים לתרומה

רבי יוסי אומר לתרומה ולחולין רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב נטילת ידים לתרומה עד הפרק ולחולין עד קישרי אצבעותיו

מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר מן דהוא אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק לא הוה אכל עימיה

רבי הונא אמר אין נטילת ידים אלא לפת בלבד תני רבי הושעיא כל דבר שיש בו ליכלוך משקה רבי זעירא אמר אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה רב אמ' נטל ידיו בשחרית אין מטריחין עליו בין הערבים

רבי אבינא מפקד לחמריה הן דאתו משכחין מיסתחון נסבין ידיכון ומתני על כל יומא

רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין אשכחיה אמר אזל למיכול יהב ליה עגולה דקצי אמר ליה סב בריך אמר ליה בעל הבית יודע כחו של ככרו מן דאכלון אמר ליה סב בריך אמר ליה חכם רבי לרב הונא אנשא רבא והוא הוה אמר הפותח הוא חותם

מתנית' פליגא על רב הונא דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול יותר מיכן מתחילין מן הקטון באמצע המזון מתחילין מן הגדול לאחר המזון מתחילין מן המברך לא שיתקין עצמו לברכה אין תימר הפותח הוא חותם כבר מתוקן הוא אמר רבי יצחק תיפתר באילין דהוו עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מה מברכה

הלכה ג[2]

מתניתא בשולחן של שיש ושל פרקים שאינו מקבל טומאה הלכה מה טעמון דבית שמאי שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו ומה טעמון דבית הלל לעולם ספק משקין לידים טהור דבר אחר אין ידים לחולין וכבית שמאי יש ידים לחולין תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי ר' צדוק כרבי שמעון בן אלעזר דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה או כרבי אלעזר בי ר' צדוק דתנינן תמן חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין רבי אלעזר בי ר' צדוק אומר הרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד תמן תנינן הסך שמן טהור נטמא וירד וטבל בית שמאי אומרי' אף על פי מנטף טהו' ובית הלל אומרי' טמא ואם היה שמן טמא מתחילתן בית שמאי אומרי' (דף יב ע"ב) כדי סיכת אבר קטן ובית הלל אומר משקה טופח רבי יהודה אומר משום בית הלל טופח ומטפי' מחלפ' שיטתהון דבית הלל תמן אמרין טמא והכא אמרין טהור תמן בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא

הלכה ד

הלכה מה טעמהון דבית שמאי מפני אובדן אוכלין ומה טעמון דבית הלל אם השמש פיקח הרי זה מעביר פירורין פחות מכזית ונוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית

הלכה ה

הלכה בית שמאי אומר כו' תני אמר ר' יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה ועל הבדלה שהיא בסוף ועל מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומרי' בשמי' ומאור ובית הלל אומרי' מאור ובשמים רבי בא ורב יהודה בשם רב הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחר כך מאור בית שמאי אומרים כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו אומר על הכוס ואחר כך אומר על שמן ערב בית הלל אומרים שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו אומר על שמן ערב וטחו בראש השמש אם היה שמש תלמיד חכם טחו בכותל שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם

אבא בר בר חנה ורב חונא הוון יתבין אכלין והוה רבי זעירא קאים משמש קומיהן עלו וטעין תרויהון בחדא ידיה אמר ליה אבא בר בר חנה מה ידיך חוריתא קטעין וכעס עילוי אבוי אמר ליה לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש ועוד דהוא כהן ואמר שמואל המשתמש בכהונה מעל את מיקל ליה גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי

מניין המשתמש בכהונה מעל רבי אחא בשם שמואל אמר ואמרה להם אתם קודש לה' והכלים קודש מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהני' מעל הלכה על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן על דעתיהון הבית הלל בורא פרי הגפן יין מתחדש בכל שנה ושנה האש אינו מתחדש בכל שעה

האש והכלאי' אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית הכלאים ובני צבעון איה וענה הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר מהו יימים רבי יהודה בן סימון אומר המיונם ורבנן אמרין היימים חציו סוס וחציו חמור ואילו הן הסימנין אמר רבי יהודה כל שאזניו קטנות אמו סוס ואביו חמור גדולות אמו חמורה ואביו סוס

רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה אין בעיתון מיזבון מוליון תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקי' שאמו סוסה ואביו חמור

מה עשה צבעון וענה זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר ויצא מהן פרדה אמר הקדוש ברוך הוא להם אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו מה עשה הקדוש ברוך הוא זימן חכינ' והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה נשכו כלב שוטה וחיה שבעטתו פרדה וחיה ובלבד פרדה לבנה

האש רבי לוי בשם רבי נזירה שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון שתים עשרה בערב שבת ושתים עשרה בלילי שבת ושתי' עשרה בשב' והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שלא פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר שנאמר תחת כל השמים ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ כיון שיצת שבת התחיל משמש החושך ובא ונתיירא אדם ואמר אלו הוא שכתב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב שמא בא לנשכני ואמר אך חושך ישופני אמר רבי לוי באותה השעה זמן לו הקדוש ברוך הוא שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור הדא הוא דכתיב ולילה אור בעדני ובירך עליה בורא מאורי האש שמואל אמר לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתו' שהיא תחילת ברייתה

רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן אף במוצאי יום הכיפורי' מברך עליה שכבר שבת האור כל אותו היום

הלכה ו

הלכה תנא רבי יעקב קומי רבי ירמיה מברכין על הבשמים של גוים מהו פליג קיומונה במעשיו לפני חנותו עששית אף על פי שלא כבת מברכין עליה נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך ספקלריא רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת לעולם אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת גחלת של הקדש מועלין בה והשלהבת לא נהנין ולא מועלין גחלת של עבודה זרה אסור' ושלהבת מותרת המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומות' בשלהבתו המוציא את הגחלת לרשו' הרבי' חייב והשלהבת פטור מברכי' על השלהבת ואין מברכין על הגחלת ר' חייא בר אשי בשם רב אם היו הגחלים לוחשות מברכין רבי יוחנן דקרציון בשם רבי נחום בר סימאי בלבד הנקטפת תני גוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי ניחא גוי שהדליק מישראל מעתה אפי' גוי מגוי אשכח תני גוי מגוי אין מברכין רבי אבהו בשם רבי יוחנן מבוי שכולו גוים ויש' אחד דר בתוכו ויצא משם האור מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם רבי אבהו בשם רבי יוחנן אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא ולא על הבשמים של מוצאי שבתות בציפורין ולא על הנר ולא על הבשמים של אור ערב שבת בציפורין שאינן עשויין אלא לדבר אחר ולא על הנר והבשמים של מתים ר' חזקיה ור' יעקב בר אחא בשם רבי יוסי בי רבי חנינא הדא דאת אמר בנתוני' למעלה ממיטתו של מת אבל אם היו נתונין לפני מיטתו של מת מברכין אני אומר לכבוד החיים הן עשויין ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה ולא היא של גוים היא של עבודה זרה תיפתר בעבודה זרה של ישראל אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו

דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו וירא (דף יב ע"ג) אלהים את האור כי טוב ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החושך

אמר רבי ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש ויבדל אלהים אבדלה ודאי רבי יהודה בי ר' סימון אמר הבדילו לו ורבנין אמרין הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני איסטרטיגין זה אומ' אני משמש ביום וזה או' אני משמש ביום קרא לראשון ואמר לו פ"ל היום יהא תחומך קרא לשני ואמר לו פ"ל הלילה יהא תחומך הדא הוא דכתי' ויקרא אלהים לאור יום וגו' לאור אמר לו היום תהא תחומך ולחשך אמר לו הלילה יהא תחומך אמר רבי יוחנן הוא שאמר לו הק' לאיוב המימיך צוית בוקר ידעת השחר מקומו ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית איכן נגנז אמר רבי תנחומא אנא אמרית טעמא יוצר אור ובורא חשך עושה שלום משיצא עושה שלום ביניהן

אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו

רב אמר יאותו ושמואל אמר יעותו מאן דמר יאותו אך בזאת נאותו לכם מאן דמר יעותו לדעת לעו' את יעף דבר

תמן תנינן כיצד מעברין את הערים רב אמר מאברין ושמואל אמר מעברין מאן דאמר מאברין מוסיפין לה אבר מאן דאמר מעברין כאשה עוברה תמן תנינן לפני אידיהן של גוים רב אמר עידיהן ושמואל אמר אידיהן מאן דמר אידיהן כי קרוב יום אידם ומאן דמר עידיהן ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבושו מאן מקיים שמואל טעמיה דרב ועידיהם המה שהן עתידין לביש את עובדיהן ליום הדין

אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו

רב יהודה בשם שמואל כדי שיהו נשים טוות לאורו אמר רבי יוחנן כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה אמר רב חיננא כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין ר' זעירא מקריב קומיה בוצינא אמרין ליה תלמידיו רבי מה את מחמיר עלינו והתני רבי אושעיא אפילו טרקלין עשר על עשר מברכין

הלכה ז

הלכה רבי יוסטא בר שונם אמר תרין אמורין חד אמר טעמון דבית שמאי וחד אמר טעמון דבית הלל מאן דמר טעמון דבית שמאי אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו אף הכא יחזור למקומו ויברך מאן דמר טעמהון דבית הלל אלן פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך אלא מברך במקום שנזכר אף הכא מברך במקום שנזכר

עד מתי הוא מברך רבי חייא בשם שמואל עד שיתעכל המזון במעיו וחכמים אומרים כל זמן שהוא צמא מחמת אותה סעודה רבי יוחנן אמר עד שירעב

הלכה ח

הלכה אמר רבי בא על ידי שהיא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה ברם הכא על ידי שהיא משולשה על הכוס אינו שוכח הא אח' ישראל עונין אמן אף על פי שלא שמע לא כן תני שמע ולא ענה יצא ענה ולא שמע לא יצא חייה בריה דרב אמר בשלא אכל עמהן כזית הכא מתניתא תני שמע ולא ענה יצא ענה ולא שמע לא יצא רב בשם אבא בר חנה ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב והוא שענה ראשי פרקים רבי זעירא בעי הי אינין ראשי פרקים הללו יה הללו עבדי ה' הללו את שם ה' בעון קומי רבי חייא בר אבא מניין שאם שמע ולא ענה יצא אמר מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן אינון קיימין בציבורא דאילין אמרין דין ברוך הבא ואילין אמרין בשם ה' ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן תנא רבי אושעיא עונה הוא אדם אמן אפילו לא אכל ואינו אומ' נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל תני אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה בן עזאי אומר העונה אמן יתומה יהו בניו יתומי' חטופה יתחטפו שנותיו קטופה תקטף נשמתו ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה אי זו היא אמן יתומה אמר רב הונא דין דיתיב למיברכה והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה תנא גוי שבירך את השם עונין אחריו אמן א"ר תנחומ' אם בירכך גוי ענה אחריו אמן דכתב ברוך תהיה מכל העמים

גוי אחד פגע את רבי ישמעאל ובירכו א"ל כבר מילתך אמירה פגע אחרינא וקיללו אמר ליה כבר מילתך אמירה אמרו לו תלמידיו רבי כמה דאמרת להדין אמרת להדין אמר לון כן כתיב אורריך ארור ומברכיך ברוך

הדרך עלך אלו דברים

[1] הכתוב על פי דפוס וניציאה. לתזכורת: טקסט הילכתי הוא בגופן מודגש, ואגדה בגופן רגיל.

[2] בדפוס ונציאה, כפי שמופיע בפרוייקט השו"ת, קודמת הלכה ד' להלכה ג'. הועדף לכתוב כאן את ההלכות לפי סדרן בדפוס וילנה.