עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 89

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה, אנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

המשנה[1] מסתיימת בקביעה 'אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו', ולהבנת חכמים כפי שבאה לביטוי בסוגיה, יש לברך לאחר שנהנים מאור נר ההבדלה, הנאה הבאה מקרבה אליו, מעמידה בסמוך לו, או מעוצמת האור.[2]

חלקה הראשון של האגדה עוסק בשאלה מה היא עוצמת האור שניתן ליהנות ממנו, ומובאים מימרות חכמים המציעים מספר מדדים:  

-        רב יהודה בשם שמואל – אור המאפשר את מלאכת הטוויה.

-        רבי יוחנן – אור המאפשר הבחנה מה התבשיל שבקערה ומהו המשקה שבכוס.

-        רב חיננא – אור המאפשר להבחין בין סוגי מטבעות, היינו בתבליטים שעליהן.

מדדי ההנאה מהאור מובאים בסדר הדרגתי; לטווית חוטים אין זקוקים לאור רב, לעומת זאת הבחנה בין מטבעות דורשת עוצמת אור גדולה יותר.

בחלקה השני של האגדה מובא כלל אותו קבע רבי אושעיא או קיבל ממסורת תנאית.[3]

קביעתו היא שהבדלה המתבצעת בטרקלין גדול מימדים, כעשר על עשר,[4] גם העומד במרחק מהנר, במקום שבו ההנאה מאור הנר פחותה, יוצא ידי חובת ההבדלה.

החידוש בקביעה זו הוא שעוצמת האור הראויה נקבעת על פי האור המצוי בסמוך לנר, אך אין הוא נדרש לכל הנוכחים במקום. יש בכך הקלה כי האדם אינו צריך להיות בסמוך לנר, אלא יכול לצאת ידי חובת הברכה גם במרחק מן הנר.

בחלקה השלישי של האגדה מובאת אנקדוטה לפיה רבי זעירא החמיר, והיה מקרב את הנר אליו, ורק אז מברך. על החמרתו זו העומדת בניגוד לקביעתו של רבי אושעיא מחו תלמידיו.

האגדה ערוכה שלא על פי זמנם הכרונולוגי של החכמים המוזכרים בה, ונראה שבסדר זה היתה כוונת בעל האגדה להעמיד את הכלל שאמר רבי אושעיא כהלכה. שלוש מימרות החכמים שנמסרו בחלקה הראשון של האגדה מתייחסות לעוצמת האור המוקרנת מהנר, וסביר כי קיבלו את קביעתו של רבי אושעיא, לעומת זאת ניסיונו של רבי זעירא להעמיד את 'ההנאה מאור הנר' כפועל יוצא של קרבה אליו עוררה מחאה.

בחינת זמני פעילותם של החכמים הנזכרים באגדה מצביעה על הדרגה, ככל שעולים בדורות כן עולה בדבריהם הדרישה לעוצמת אור; שמואל, בן הדור הראשון, מציע עוצמת אור קטנה ביותר, אחריו רבי יוחנן, אמורא ארץ ישראלי בן הדור השני, מעלה את הצורך בעוצמה, שהרי כדי לדעת מה מצוי בקערה ובכוס צריך האדם אור חזק יותר מאשר לטוויה, אך לא בהרבה. לעומתם רב חיננא, אמורא בבלי בן הדור השלישי, מדבר על אור חזק הנדרש להבחנה בפרטי המטבע. רבי זעירא, אמורא בבלי בן הדור השלישי, החמיר כי צמצם את ההנאה מהאור ואת יציאת ידי חובת הברכה על הנר רק בקרבה רבה אליו.

---

[1] ברכות פ"ח מ"ו.

[2] ראו לעיל אין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו – אגדה א ברכות פ"ח ה"ו דף יב ע"ב – ע"ג עמ' 63 – 64

[3] לפני דברי רבי אושעיא מובא המונח 'תני' שמאפיין מקורות תנאיים, לרוב ברייתות, על דרך תניא בבלי (מוסקוביץ, הטרמינולוגיה, עמ' 585). כמו כן החכם הוא בן דור המעבר, עניין המחזק אפשרות זו.

[4] אין הוא קובע מהי היחידה, אבל ההנחה שמדובר באמה (כמחצית המטר), מכאן שגודל הטרקלין במושגים שלנו הוא חמישה מטרים על חמישה מטרים.