עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 88 – 89

 

מקבילות

ירושלמי עירובין פ"ה ה"א דף כב ע"ב עמ' 473 (בשינויים)

ירושלמי עבודה זרה פ"א ה"ג דף לט ע"ג עמ' 1377 (בשינויים)

בבלי עירובין נג ע"א (מקבילה חלקית)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת מובאת מחלוקת בין רב לשמואל בדבר כתיב[1] המילה 'יֵאותו', ואגב נושא זה מובאות באגדה זו שתי מחלוקות נוספות ביניהם בעניין איות מילים.

מעברין – מאברין

במשנה נשאל: 'כיצד מעברין את הערים' (עירובין פ"ה מ"א), היינו כיצד קובעים את גבולות העיר.[2] המחלוקת נסובה על כתיב המילה, לדעת רב 'מאברין', כי הוסיפו אבר לעיר, ואילו לדעת שמואל 'מעברין' מלשון 'כאישה מעוברה', שכן העיר נראית עתה כמו שנראית אישה שכרסה הולכת לפניה, כביכול בולטת מגופה.

אידיהן – עידיהן

במשנה נאמר: 'לפני אידיהן של גויים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן...' (עבודה זרה פ"א מ"א), כלומר, לפני ימי החג שלהם אין לסחור עימם מחשש כי בכך מסייעים ולו בעקיפין לעבודה זרה.

במחלוקת בין רב לשמואל על כתיב המילה טוען שמואל כי יש לכותבה באל"ף; 'איד' משמעו אסון, יום צרה.[3] שמואל (או בעל האגדה) מפרש את הכתיב הזה בפסוק 'לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ' (דברים ל"ב ל"ה), המדבר על הפורענות שתבוא על עובדי האלילים. מכאן שהבחירה בביטוי 'יוֹם אֵידָם' ליום חגם לשון סגי נהור, ומבטא גם משאלה לעתיד לבוא בדבר גורלם.

לעומתו בוחר רב לכתוב את המילה בעי"ן בהסתמך על הפסוק 'יֹצְרֵי פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל יוֹעִילוּ וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה בַּל יִרְאוּ וּבַל יֵדְעוּ לְמַעַן יֵבֹשׁוּ' (ישעיהו מ"ד ט'). אפשר כי לפי רב הביטוי 'וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה' מתייחס לתחילת הפסוק, וכך הבחירה בכתיב זה מבטאת כי הפסילים הם העדים שמעידים על היות יוצריהם ריקים,[4] ומכאן שגם חגיהם אינם אלא הבל וסכלות.

בעל הסוגיה שואל כיצד היה שמואל מתרץ את טעמו של רב 'וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה', ובתשובתו באפשרית יש התייחסות לסופו של הפסוק 'בַּל יִרְאוּ וּבַל יֵדְעוּ לְמַעַן יֵבֹשׁוּ', היינו לעתיד יעידו הפסילים על עובדיהם, עתידים הם לביישם על שעבדו להם.

נראה כי הסבר כתיב המילה באמצעות מדרשי פסוקים שלא כפשוטם מהווה בסיס לשיקוף תחושות הדוברים הן בהקשר לגויים והן בהקשר לאמונתם.

---

[1] אפשר כי מדובר בהגיית המילה, וזאת בהנחה שהיו מבדילים בעת הגיית האות אל"ף ועי"ן.

[2] רמב"ם על המשנה: 'מצרפין לעיר דבר אחר כמו העובר שהוא נוסף על גוף אמו, ותהיה המדידה מחוץ לאותו הדבר הנוסף. אמר שאם היה בית יוצא מן העיר ובית נכנס כצורה זו הרי זה מודד מחוץ לבית היוצא מן העיר כדי להוסיף לאנשי העיר כמה אמות'.

[3] בן יהודה א', ערך 'איד', עמ' 174 – 175.

[4] עמוס חכם, פירוש לספר ישעיהו (דעת מקרא), עמ' תעד.