עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 88

 

מקבילות

בראשית רבה (מהד' אלבק) פרשת בראשית פרשה ג עמ' 22 (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה, משל ומדרש

 

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת דרש רבי זעירא בנו של רבי אבהו את הפסוק 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ' (בראשית א' ד').יש קושי בפסוק זה שכן אין האור והחושך יכולים להיות מעורבים זה בזה,[3] אפשר כי בשל כך הובאו דיעות שונות על ההבדלה. לכתוב בהערה לכן מובאות דיעות

רבי ברכיה מביא את מימרתם של גדולי עולם, רבי יוחנן וריש לקיש, 'אבדלה ודאי'. במימרתם נקבע, אפשר בנחרצות, שהייתה הבדלה. תמוה, שהרי הדבר נאמר בפסוק, היות שכוונתם אינה מובהרת, מובאים בהמשך הסברים שונים אפשריים לה.

רבי יהודה ברבי סימון וחכמים מפרשים את 'וַיַּבְדֵּל' כ'הפריש',[4] לדעתם, בחר האל את האור והפרישו. הם חלוקים בנוגע למטרת ההפרשה,; רבי יהודה ברבי סימון טען כי האל הפריש את האור לעצמו, ואילו חכמים טענו שלצדיקים לעתיד לבוא.

בהמשך מביא בעל הסוגיה משל המתאר את ההבדלה בדרך סיפורית. שני מפקדים ביקשו מהמלך לשַמֵּש ביום, והוא גזר על האחד לשַמֵּש ביום, ועל האחר בלילה. והנמשל מובן מאליו; המלך הוא האל אשר קבע כי 'האור', אחד המפקדים, ימשול ביום, והאחר 'החושך' בלילה. הפסוק 'וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה' (בראשית, שם) ממחיש זאת.

שני מדרשים חותמים את מקבץ הדעות על ההבדלה בין אור לחושך:

האחד, מדרשו של רבי יוחנן על הפסוק 'הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר יִדַּעְתָּה הַשַּׁחַר מְקֹמוֹ' (איוב ל"ח י"ב). הפסוק הוא חלק מתשובתו הראשונה של האל לאיוב, שבה הוא מתאר את הנפלאות בדומם. האל פונה לאיוב בלעג[5] ושואל אם ציווה מימיו על השחר להופיע, אם מיידע הוא את השחר מהו המקום ממנו יזרח.[6] רבי יוחנן דרש את הסיפא של הפסוק 'מְקֹמוֹ' כמקום בו נגנז האור של ששת ימי בראשית. היינו, הוא מדגיש את היות האור גנוז, ואת אי הידיעה של האדם היכן נגנז.

השני, מדרשו של רבי תנחומא על הפסוק 'יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהֹוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה' (ישעיהו מ"ה ז'). הפסוק הוא חלק מדברי הנביא המבהיר כי ניצחון כורש הוא בזכות האל השולט בעולם. בין הדברים שמציין הנביא מוזכר שהוא אשר יצר אור וברא חושך, הוא שעשה שלום וברא רע. רבי תנחומא מפריד במדרש את הביטוי 'עֹשֶׂה שָׁלוֹם' מניגודו 'בוֹרֵא רָע' וקושר אותו לתחילת הפסוק, וכך מובן כי 'יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ', הריהם לאחר ההבדלה, וזהו מצב של שלום, ההפרדה ביניהם הביאה לשלום.

יש לתת את דעת על הקשרים שבין חלקי האגדה;

-        על פניו נראה כי החלק הראשון, מימרת רבי יוחנן וריש לקיש 'אבדלה ודאי', מתקשר לאגדה קודמת, למדרשו של רבי זעירא בנו של רבי אבהו על הפסוק 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ' (בראשית א' ד'), אלא שתמוה כי חזרו על הכתוב.

-        אפשר כי מקום המימרה הוא בין המחלוקת ובין המשל.[7] אם כן הוא, כי אז ישנה הסכמה בין החכמים שהפסוק 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ' מדבר בהפרשת האור מהחושך ובגניזתו.

-        מובא משל המסביר את ההבדלה באופן ציורי, והוא משמש את שני המדרשים שהובאו אחריו.

1. האחד, מדרשו של רבי יוחנן, מתייחס למחלוקת החכמים בדבר היות האור גנוז,[8]
2. השני מתקשר למשל ומביא את טעמו של רבי תנחומא להבדלה, השלום שנעשה על ידי האל בהפרידו בין האור והחושך לאחר שיצרם.

מורכבות מבנה האגדה הוצגה לעיל, עם זאת נראה עדיין צ"ע.

---

[1] סוקולוף, ערך 'איסטטיג', עמ' 52.

[2] בכ"י וטיקן נכתב 'מה יצרן', אפשר שהכוונה 'משיצרן' אחרי שיצר אותם.

[3] רש"י מפרש את הפסוק: 'אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבא. ולפי פשוטו כך פרשהו ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשין בערבוביא וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה'. נראה כי דבריו על הצורך בדברי אגדה לשם פירוש הפסוק, ובהמשך על כי אין זה נאה שיהיו משמים בערבוביה – כל זאת מעיד על הקושי בהיות אור וחושך יחדיו, שהרי ניתן לראות את האור רק לאחר שהוא מובדל מהחושך. בפירוש הפני משה (על המקום) הפסוק מפורש: 'מכאן שאינו ניכר הבדלה בין חשך לאור עד שיראה את האור ויכול ליהנות ממנו כדכתיב כי טוב', כלומר, גם הוא אומר שרק לאחר ההבדלה ניתן לראות את האור.

[4] בן יהודה א', ערך 'בדל' (ב), עמ' 465.

[5] עמוס חכם, פירוש לספר איוב (דעת מקרא), עמ' רצג.

[6] שם, שם. וראו שם הערה 23.

[7] ראו פירוש סירילאו, הגהות הגר"א על הדף ועלי תמר ד"ה ר"י בר"ס אמר הבדילו לו וכו'.

[8] מן הראוי להדגיש כי בעל הסוגיה הוא שיצר את הקשר, שהרי רבי יוחנן פעל שני דורות קודם למחלוקת.