עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 88

 

מקבילות

בבלי פסחים נג ע"ב (למימרת שמואל)

בראשית רבה (מה' אלבק) פרשת בראשית פרשה יא ד"ה ויברך אלהים עמ' 87 (בשינויים)

בראשית רבה (מהד אלבק) פרשת בראשית פרשה יב ד"ה תולדות כל תולדות עמ' 103

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צב ד"ה (ד) דבר אחר

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לו סימן כד

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כג - י' הדברות פ' תליתאה

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה, מדרש

 

עיון קצר באגדה

בסוגיה הובאה ברייתא לפיה האש לא נבראה בששת ימי בראשית אלא עלתה במחשבת האל.[3] באגדה זו מספר רבי לוי בשם רבי נזירה את נסיבות היווצרותה ואת הדרך בה האדם יצרה.

האור שנברא ביום הראשון האיר שלושים ושש שעות ברציפות; שתים עשרה שעות ביום שישי, שתים עשרה שעות בלילה שבין היום השישי לשבת[4] וביום השבת. האור היה מופלא עד שיכול היה אדם הראשון לראות מסוף העולם ועד סופו, וכל העולם כולו החל לקלס את האלוהים ולשיר לכבודו, כפי שכתוב 'תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ' (איוב ל"ז ג'). הדרשן דרש שלא כפשוטו את הפסוק: את המילה 'יִשְׁרֵהוּ' מלשון שירה,[5] ואת 'אוֹרוֹ' כאור בראשית.[6]

משיצאה השבת, וחושך החל לרדת על הארץ נתיירא אדם הראשון. בעל האגדה צרף את החשש מפני החושך גם כחשש מפני הנחש, ודרש זאת על פי זהות המילים בשני פסוקים:

'הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב' (בראשית ג' ט"ו) ו'וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי' (תהילים קל"ט י"א).[7] באמצעות המדרש מעצים הדרשן את פחדו של אדם הראשון מפני החושך.

הדרשן, רבי לוי, מספר על האש הראשונה שהדליק האדם; האל זימן לידיו שתי אבנים ובהקשתן זו בזו 'יצא מהן האור'. ומוסיף הוא לדרוש את הסיפא של הפסוק בתהילים 'וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי', היינו הלילה הפך לאור בעדו.[8]

רבי לוי אמר 'ויצא מהן האור', ובחירתו במילה אור ולא במילה אש מאפשרת לו לקשר בין אור בראשית שכבה במוצאי שבת ראשונה ביקום, ובין הברכה 'ברוך בורא מאורי האש' שנאמרת בברכת ההבדלה בכל מוצאי השבתות.

מימרתו של שמואל נוספה למדרש שאגדה, כיוון שעל פיו אמר כי מברכים 'ברוך בורא מאורי האש' היות שתחילת בריאתה של האש היה במוצאי שבת.

  

---

[1] נראה כי בכ"י ליידן 'בזירה' היא טעות סופרים. במקבילות נכתב ר' נזירה או בר נזירה.

[2] בן יהודה י"ג, ערך 'רעף', עמ' 6665.

[3] ראו דף ס ע"א.

[4] כיוון שלא נאמר כמו בשאר הימים 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר' מניח הדרשן כי המשיך האור להאיר. הסבר אחר ניתן במקבילה '...כיון ששקעה חמה בלילי שבת ביקש הקדוש ברוך הוא לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת הה"ד ויברך אלהים אם יום השביעי...' [בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה יא ד"ה ויברך אלהים].

[5] ולא מהשורש שר"ה.

[6] ולא כאורו של הברק על פי פשוטו של פסוק.

[7] דרישת פסוק זה אינה כפשוטו.

[8] המדרש רחוק מפשוטו של פסוק המדבר על הלילה שמכסה את האור.