עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 87

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

בסוגיה מובאת ברייתא[4] המציגה מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בעניין סדר הברכות בסיום הארוחה: 'בית שמאי אומר אוחז כוס יין בימינו ושמן ערב בשמאלו מברך על היין ואחר כך מברך על השמן ובית הלל אומרים אוחז שמן ערב בימינו וכוס יין בשמאלו מברך על השמן...'.[5] שני הבתים  מסכימים כי על המצוי ביד ימין מברכים לראשונה. אגב הבאת המחלוקת מובאת האגדה בה אנו עוסקים.

רבי זעירא[6] שימש בסעודה את אבא בר בר חנה[7] ואת אביו רב חונא.[8] לקראת סיום הארוחה נשא ביד אחת את כלי השמן ואת כוס היין. לא ניתנת הסיבה לדרך נשיאת כלי היין והשמן ביד אחת, ואפשר כי יש בה אמירה הקשורה למחלוקת בית שמאי ובית הלל, שלא ברורה לנו. דרך ההגשה של רבי זעירא גרמה לבן לשאול אותו בחריפות: ''מה ידיך חוריתא קטעין'. נראה כי השאלה נאמרה בכעס שסיבתו אינה ברורה; אפשר כי להבנתו גם המשמש חייב להחזיק את השמן בידו הימנית ואת כוס היין בשמאלית, ואפשר כי ראה במעשה זלזול.

האב כעס על דברי בנו והגיב כלפיו בחריפות. ברישא של תגובתו התייחס להיות רבי זעירא כהן, ו'המשתמש בכהונה מעל' לדברי שמואל, ובסיפא העניש את בנו, שהוא ישמש אותו ואת רבי זעירא.[9] האגדה מסתיימת בהיפוך המצבים: רבי זעירא מסב, ואבא בר רב חונה עומד.

דרך החזקת כלי השמן וכוס היין הם נושא הסוגיה בהקשר לסדר הברכות שלאחר הסעודה, והאגדה אינה עוסקת בכך במישרין, אלא שאגב דרך הבאת השמן והיין לשולחן היא מלמדת פרק בהלכות חינוך ליחס נאות כלפי המשמש את הסועדים.

---