header2

נטילת ידיים – אגדה ד

פ"ח ה"ב דף יב ע"א עמ' 61

מקור תרגום
מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי אמ'. מיישא בן בנו של רבי יהושע בן לוי אמר
מן דהוא אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק מי שאכל עם סבי ולא שטף ידיו עד הפרק
לא הוה אכל עימיה. לא היה אוכל עימו

 

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 86

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

סיפור האגדה קשור לפיסקה ההלכתית "רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב נטילת ידים לתרומה עד הפרק ולחולין עד קשרי אצבעותיו". שתי מסורות מעבירות את השמועה כי לפני אכילת לתרומה יש ליטול את הידיים עד פרק כף היד, ולפני אכילת חולין עד קשרי האצבעות, היינו עד מקום חיבורן לכף היד.[1]

נכדו של רבי יהושע בן לוי סיפר כי סבו החמיר והקפיד גם עם מי שלא נטל ידיו לסעודת חולין עד הפרק.[2] נראה כי רבי יהושע בן לוי לא אמר דבר לעושה כך, אלא שמכאן ולהבא נמנע מלאכול איתו.[3]

אפשר שדעתו הייתה כי המזדמן לסעודת חולין עם המקפידים ליטול ידיים עד הפרק ראוי שינהג כמותם, כדי שלא יראה בעיניהם כאחד שלא נהג כהלכה.




[1][1] הנושא נדון בהרחבה בבבלי חולין עו ע"א – ע"ב; תחילת הדיון בהבאת ברייתא ובהמשך הסברי אמוראים כולל דעתו של רבי יהושע בן לוי. ראו שם ומפרשים על המקום.

[2] במקור הבבלי המצוין לעייל מוזכר כי זו דעתו של רבי יהושע בן לוי.

[3] אם נצרף את הנזכר בבבלי עולה כי רבי יהושע בן לוי נמנע מלאכול עם מי שלא נהג כפי שהוא פסק.