header2

נטילת ידיים – אגדה ג

פ"ח ה"ב דף יב ע"א עמ' 61

מקור תרגום
( ) [ר?]' רבי זעירא כד סליק להכא רבי זעירא כאשר עלה לכאן
( )[חמ]א כהניא אכלין כהתם. ראה כוהנים אוכלים כמו שם (בבבל)
אמ' להון. אמר להם
הא אזילא ההיא דרב ושמואל. הנה[1] הָלְכָה[2] ההיא (קביעה) של רב ושמואל
אתא ר' יוסי בר בר כהנא בשם שמואל. בא רבי יוסי בן בן כהנא בשם שמואל
נטילת ידים לחולין נטילת ידים לחולין
אין נטילת ידים לתרומה. אין נטילת ידים לתרומה

 

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 86

 

מקבילות

בבלי חולין קז ע"ב (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

כשעלה רבי זירא לארץ ישראל ראה את הכוהנים אוכלים כשידיהם מכוסות במפה וסבר שהם נוהגים בדומה לבבבל. תגובתו הייתה שרואה הוא כי ההלכה שנקבעה על ידי שמואל ורב אינה מתקיימת. הכוהנים לא ענו לו, ואת שתיקתם ניתן לפרש בשני אופנים: האחד, הם שתקו כי נתפסו בקלקלתם, והשני, אכן אין הלכת שמואל ורב קיימת בארץ ישראל.

אפשר כי תוך כדי האירוע הגיע רבי יוסי בר בר כהנא ואמר בשם שמואל: 'נטילת ידים לחולין אין נטילת ידים לתרומה'. כיוון שלא ידוע מה אכלו הכוהנים, תרומה או חולין, לא ניתן להבין מדבריו אם בא לחזק את נזיפתו העדינה של רבי זעירא, או להפך, ללמד זכות על הכוהנים.

מן הראוי לציין שקיימת גירסה הפוכה להלכת שמואל, ולפיה יש ליטול ידיים לתרומה, ואין ליטול לחולין.



[1] סוקולוף , ערך 'הא', עמ' 158.

[2] במובן 'איננה'.