עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 85

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

אנקדוטה

עיון קצר באגדה

במשנה[1] נמצא: שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפים לזימון ואם לאו אלו מזמנין לעצמן, ואלו מזמנין לעצמן.

בעל הסוגיה מביא מסורת בשם רבי זעירא לפיה הלכה זו מחדשת כיוון שמדובר בשני בתים שאם מקצתן רואין אלו את אלו הרי הם מצטרפים לזימון. רבי יוחנן מסייג את כללו של רבי זעירא וטוען כי ההצטרפות לזימון משותף הינה רק בתנאי שנקבצו לסעודה משותפת ותכננו על זימון משותף.[2]

על כללו של רבי זעירא ועל ההסתייגות המובאת בשם רבי יוחנן מקשה בעל הסוגיה בנוגע לדין זימון משותף בבתים של ראש הגולה; בתיו רבים וסמוכים זה לזה, לפעמים הם פתוחים, ולפעמים נעולים. השאלה אם יש להתייחס אליהם כאל שני בתים נפרדים לדין זימון או שמא כיוון שלעיתים הם פתוחים וניתן לראות אילו את אילו דינם כבית אחד והסועדים בהם מצטרפים לזימון?[3] בעל הסוגיה משיב כי ניתן לזמן במשותף אם נוהגים המסובים לעבור מבית לבית. הוא מביא אסמכתא לאפשרות של זימון משותף בין שני בתים או שני חדרים אפילו אין רואים המסובים זה את זה מחדר לחדר. אסמכתא זו מחדשת אפשרות לזימון משותף.

החלק האגדי מדבר ברבי ברכיה שבית מדרשו היה בעל שני חדרים נפרדים. כדי ליצור אפשרות של זימון משותף היה רבי ברכיה מציב את האמורא שלו בין שני החדרים, כאשר מכל חדר נשקף האמורא, ובדרך זו יצר חיבור בין החדרים לשם זימון משותף.

---

[1]. משנה ברכות פ"ז ה"ה.

[2]. יש לתת את הדעת כי דברי רבי יוחנן בן הדור השני לאמוראי א"י לא נאמרו בקשר מחייב לדברי רבי זעירא בן הדור השליש,י ואיחודם הינו מעשה עריכה.

. ההסבר לדרך פירושו של בעל הפני משה.[3]