תרומה

התרומה היא ממתנות הכהונה עליהם נצטוו ישראל בתורה[1]. התרומה ניתנת לכהן מיבול הדגן, התירוש והיצהר, והיא נאכלת על ידי כהן טהור ועל ידי בני משפחתו. בראשית ימי בית שני נהוג היה להביאה לבית המקדש בירושלים[2], מאוחר יותר היה הנוהג לתת את התרומה בכל מקום שנבחר על ידי התורם[3]. לכמות התרומה אין שיעור מן התורה, אולם חכמים קבעו לה שלושה שיעורים: עין יפה – חלק הארבעים[4], עין בינונית – חלק החמישים ועין רעה – חלק השישים[5].

[1] 'וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ:

כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַיהֹוָה לְךָ נְתַתִּים: בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַיהֹוָה לְךָ יִהְיֶה כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ' (במדבר י"ח י"א – י"ג).

[2] נחמיה י"ג ה'.

[3] אנציקלופדיה עברית ל"ב, תרומה, עמ' 1068. (הערך נכתב על ידי מערכת האנציקלופדיה).

[4] הכוונה לאחד חלקי ארבעים, ובשאר השיעורים בהתאמה.

[5] משנה, תרומות פ"ד מ"ג.