עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 84

שרידי הירושלמי עמ' 27 (הקטע מקוטע)

מקבילות

ירושלמי מגילה פ"ד ה"ג דף עה ע"ב עמ' 771 (בשינויים)

בראשית רבה (מהד' תיאודור-אלבק) פרשת מקץ פרשה צא (בשינויים)

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש

עיון קצר באגדה

ברישא של המשנה[1] נאמר: 'כיצד מזמנין בשלושה אומר נברך ....בעשרה אומר נברך אלוהינו'. נמצא כי אזכרת שם האל, שהינו דבר שבקדושה, עליה להיעשות בנוכחות עשרה.[2]  

קביעת המשנה נלמדת בגזרה שווה של המילה "בתוך" המצויה בפסוק 'וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...', (ויקרא כ"ב ל"ב) ובין הפסוק המצוי בפרשת קורח ועדתו 'הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע' (במדבר ט"ז כ"א), מה 'תוך' המוזכר בקורח משמעותו עדה, אף כל דבר שקדושה יש לאומרו ב'תוך' עדה.

החוליה שנותרה חסרה בלימודם זה של חכמים הינה ההבהרה כי עדה אמורה להיות בת עשרה אנשים, ואכן האגדה פותחת בשאלה 'מניין לעדה שהיא עשרה', וכתשובה מביא בעל הסוגיה שלושה מדרשים. שלושת המדרשים לומדים בסיוע של גזרה שווה,[3] שעדה מונה עשרה איש.

המדרש ראשון מובא בשמו של רבי בא ורבי יסא בשם רבי יוחנן; המדרש מסתמך על לימוד הגזרה השווה בין הפסוק 'וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' (ויקרא, שם) והפסוק במחלוקת קורח 'הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת' (במדבר שם). ובגזירה שווה נלמד כשם שמעשה קורח ב'עֵדָה' אף הקדשת האל ב'עֵדָה'.

מוסיף הדרשן לימוד של גזרה שווה נוספת ל'עֵדָה' מסיפורם של המרגלים; הפסוק '...עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת...' (במדבר י"ד כ"ז) מדבר בחטא עשרת המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה, והם נקראו עדה, מכאן מסיק הדרשן כי 'עדה' לעניין קדושה אף היא מונה עשרה אנשים.

המדרש השני מובא בשמו של רבי סימון הגוזר גזירה שווה בין הפסוק 'וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' (ויקרא שם) לבין הפסוק העוסק בירידת בני יעקב למצרים עקב הרעב בארץ 'וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים' (בראשית מ"ב ג'). נאמר כאן 'תוך' ונאמר להלן 'תוך' מה תוך האמור בבני יעקב הוא עשרה[4] אף כאן לעניין קדושת העדה עשרה.

על דרך לימודו של רבי סימון מקשה רבי יוסי בי רבי בון ומציע דרך לימוד שונה. רבי סימון פוסל את לימוד הגזרה השווה מהמילה 'בתוך', שכן לימוד זה אפשר ומעיד על יותר מעשרה,[5] וכתחליף מבקש הוא ללמוד גזרה שווה מהמילים 'בני ישראל' המצויות בשני הפסוקים. נאמר כאן בני ישראל ונאמר להלן בני ישראל, מספרם של בני ישראל היורדים להביא מזון ממצרים היה עשרה, ומכאן אף עדה לעניין קדושה עשרה.

מגמת האגדה היא להבהיר כי מניינה של 'עדה' לדבר שבקדושה הוא עשרה אנשים, ולצורך זה הציג הדרשן שלושה מדרשים. הוא שילב באגדה שלושה מדרשים, שכן רצה להדגים כי הדבר ברור, ויש מספר רב של דרכים להוכחת הטענה. אפשר, כי שלושת המדרשים הובאו במגמה להבהיר הבנות שונות למניינה של העדה כעשרה אנשים, ואם כן הדבר, הנושא מצריך עיון נוסף.

---

[1] משנה ברכות פ"ז מ"ג.

[2] ראו בבלי ברכות כא ע"ב, מגילה כג ע"ב.

[3] אחת מל"ב מידות שנדרשת בהן תורה, הן להלכה והן לאגדה.

[4] עשרה מבני יעקב ירדו להביא מזון ממצרים. יוסף היה במצרים ואילו את בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב כי אמר פן יקראנו אסון....(בראשית מב:ה)

[5] וראו אצל בעל הפני שה המביא פסוקים בהם עדה הינה יותר מעשרה אנשים.