עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 84

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

עיון קצר באגדה

נוסח ברכת הזימון משתנה בהתאם למספרם של הסועדים, ונמצא כי ברישא של משנה[1] נאמר: 'כיצד מזמנין בג' אומר נברך בג' והוא אומר ברכו...'.

האגדה מספרת על ארבעה חכמים שישבו וסעדו, ובסיום אמר רבי יעקב בר אחא, שהיה אחד מהם: 'נברך שאכלנו משלו'. רבי חייא בר אבא התעמת עימו על שאמר 'נברך' במקום 'ברכו' כנדרש, והמזמן ענה לו: 'תני, אין מדקדקין בדבר', היינו לפי מה ששנו בברייתא[2] אין מקפידים בעניין זה,[3] וניתן לברך כך או כך.

אלא שרבי יעקב בר אחא לא הסתפק בהיבט ההילכתי והוסיף את הסיפא של הברייתא 'והנקדנין תופשין אותו על כך'. נקדנין הם אלו שמקפידים לדייק בפרטי פרטים, ויש בתואר זה משום עלבון, כי דקדקנותם מתמקדת בפרטים שוליים או בעניינים שאין בהם קביעה חד משמעית, כמו בנוסח פתיחת הברכה על המזון.

דברי רבי יעקב בר אחא על רבי חייא בר אבא היו רעים בעיניו של רבי זעירא, אפשר משום שהוא העריך אותו מאוד על דייקנותו במסירת שמועות כפי שמשתמע מדבריו: 'נקוט דרבי חייא בר אבא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומא דמרה שפיר כרחבא דפומבדיתא',[4] ואפשר משום שנטה באופיו לשלום ולסובלנות, במיוחד בין תלמידי חכמים.

---

[1] ברכות פ"ז מ"ג.

[2] תוספתא (מהד' ליברמן) ברכות פ"ה הי"ח עמ' 28)

[3] מן הראוי לציין כי בברייתא אין אמירה עוסקת בנוסח ברכת הזימון אלא בקטן, כלומר הנוקדנין מקפידים על בדיקת הקטן אם מתאים לצרפו לברכה.

[4] בבלי ברכות ל"ג ע"ב.