עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 66

מקבילות

בבלי שבת קיג ע"ב (חלקי)

בבלי זבחים קי"ג ע"ב (חלקי)

בראשית רבה (מהד אלבק) פרשת נח ל"ז סימן ד' עמ' 346 (בשינויים)

איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה כ"ג  רבי יהושע (בשינויים)

איכה רבה (מהד' בובר) פתיחתא כ"ג ד"ה רבי יהושע דסיכנין (בשינויים)

קהלת רבה (וילנא) פרשה ו' ד"ה א [ד] כי פרשה י"ב ד"ה א' [ז] וישב (בשינויים)

מדרש זוטא קהלת (מהד' בובר) פרשה ו' סימן ד', פרשה י"ב סימן ו' (בשינויים)

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

אגב סיומה של אגדה הקודמת העוסק בהיות בבל במקום נמוך הוסיף עורך הסוגיה מדרשים נוספים על בבל.

א.      מדרש נוסף של רבי יוחנן העוסק בשם 'צולה', המתבסס על דמיון הצליל למילה 'צללו', הוא דורש ששם צללו כל מתי המבול. כאסמכתא הוא מביא את הפסוק 'גַּם בָּבֶל לִנְפֹּל חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל גַּם לְבָבֶל נָפְלוּ חַלְלֵי כָל הָאָרֶץ' (ירמיהו נ"א מ"ט), היינו, בבבל נפלו כל חללי המבול.

ב.      ריש לקיש דרש את הפסוק 'וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם' (בראשית י"א ב').[2]  שנער על פי פשוטו של מקרא מצויה בבבל, ולפי ריש לקיש המקור לשמה הוא כי 'שם ננערו מיתי המבול'. המדרש נשען על צליל דומה של 'שנער' לשתי המילים 'שם ננערו'. מדרש זה תומך בדברי רבי יוחנן ששם צללו כל מתי המבול.

בהמשך מובאות מימרות נוספות בשם דוברים אנונימיים[3] המתארות את שנער, היא בבל, כמקום חטא ומוות:

ג.       בבבל מתים בחנק לא מעשן הנר ולא מחום מי המרחץ אלא ממקומה נמוך של בבל.

ד.      בבבל משתמטים מקיום מצוות תרומה ומעשר.

ה.     בבבל מתים בגיל צעיר מאוד, אפילו בעלי שררה וממון אינם ניצלים.

ו.        בבל העמידה את המורד הגדול באל, את נבוכדנצר.