עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 77

מקבילות

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת מצורע פרשה טז

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור י ומזמור קח (מקבילה חלקית)

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה 

במשנה מובאת ההלכה "המתפלל וטעה סימן רע לו...', ובהקשר לה מובא במשנה סיפור המתאר את יכולתו של רבי חנינא בן דוסא לזהות את עתידו של החולה על פי הדרך שבה הייתה תפילתו  שגורה בפיו. בנושא זה מובאות בסוגיה שתי מימרות שיש בהם כדי לקשור את תחושת כל אדם להיענותו של האל לתפילתו. 

מימרה ראשונה – 'אם כיוונתה את לבך בתפילה תהא מבושר שנשמעה תפילתך'

רבי שמואל בר נחמני סבור כי אדם החש שעלה בידו לכוון ליבו בתפילה, יתבשר שנשמעה תפילתו לפני האל. את קביעתו סומך רבי שמואל בר נחמני על דרישת הפסוק 'תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ' (תהילים י' י"ז) לפיה יש קשר בין 'הכנת הלב' ל'הקשבת האל'.[1]

מימרה שנייה – 'אם עשו שפתותיו שלאדם תנובה יהא מבושר שנשמע תפילתו'

רבי יהושע בן לוי קושר בין הכוונה שבאה לביטוי בשפתי המתפלל לבין קבלת התפילה על ידי האל. דבריו נסמכים על דרישת 'בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְהֹוָה וּרְפָאתִיו' (ישעיהו נ"ז י"ט), משמע שהאדם החש בשפתיו את כוונת תפילותיו, הוא יתבשר על שלום ורפואה.

שתי המימרות יוצרות קשר בין יכולת כוונת האדם בתפילתו לבין קבלתה על ידי האל.