|
היענות האל לתפילה – אגדה א פ"ה ה"ה דף ט ע"ד עמ' 48 |
|
| מקור | תרגום |
| מעשה ברבן גמליאל שחלה בנו | מעשה ברבן גמליאל שחלה בנו |
| ושלח שני תלמ' חכמ' אצל ר' חנינא בן דוסא בעירו . | ושלח שני תלמדי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא בעירו |
| אמ' לון. המתינו לי עד שאעלה לעלייה. | אמר להם המתינו לי עד שאעלה לעלייה |
| ועלה לעלייה וירד. | ועלה לעלייה וירד |
| אמר להן. בטוח אני שנינוח בנו שלרבן גמליאל מחליי(ן)[ו]. | אמר להן בטוח אני שיירגע[1] בנו של רבן גמליאל מחוליו. |
| וסיימו . | וסימנו (את השעה)[2] |
| באותה שעה תבע מזון. | באותה שעה תבע מזון. |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 77
מקבילות
בבלי ברכות לד ע"ב (בשינויים)
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
אנקדוטה
עיון קצר באגדה
במשנה מובאת ההלכה 'המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח ציבור הוא סימן רע לשולחיו' מפני 'ששלוחו של אדם כמותו'. בהקשר לה מובא במשנה סיפור המתאר את יכולתו של רבי חנינא בן דוסא לזהות את עתידו של החולה על פי הדרך שבה הייתה תפילתו שגורה בפיו.
בסוגיה מובא סיפור נוסף המבאר ומעצים את יכולותיו של רבי חנינא בן דוסא.
בנו של רבן גמליאל חלה, ולכן שלח האב שני תלמידי חכמים לרבי חנינא בן דוסא להתפלל לרפואת בנו. משבאו עלה רבי חנינא בן דוסא לעליית ביתו כדי להתייחד בתפילתו לרפואת בנו של רבן גמליאל. ברדתו בישר לשני תלמידי החכמים כי בנו של רבן גמליאל יירפא ממחלתו. תלמידי החכמים ציינו לעצמם את הזמן בו נאמרו דברי רבי חנינא ובחוזרם לרבן גמליאל התברר כי בדיוק באותה עת ביקש בנו מזון, בקשה המעידה על החלמתו.
[1] סוקולוף, ערך 'נוח', עמ' 344.
[2] סוקולוף, ערך 'סיים' עמ' 374; סוקולוף מפנה לירושלמי שבת פ"ו ה"ט שם קיים שימוש זהה במילה לגבי מותו של שמואל.