עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 76

מקבילות

ירושלמי מגילה פ"ד ה"א דף עד ע"ד עמ' 768

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

בסוגיה עוסקים באפשרות ששניים יקראו בתורה יחדיו, וכבסיס לשאלה ולתשובה עליה מביא בעל הסוגיה את הברייתא שבירושלמי מגילה[1] 'לא יהיו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם'.[2] ליברמן מבאר שפתחו וחתמו בברכה בעברית וקראו בלעז באמצע בכדי שהקהל יבין. [3] 

הרקע לעניין הינו בתקופה שבה הקהל לא שלט בשפה העברית, והעמידו מתרגם שתפקידו היה לתרגם את קריאת התורה לשפת העם לארמית.  אך ברכות התורה לפני קריאתה צריכות להאמר בעברית, ובבית הכנסת מצוי היה רק אדם אחד ששלט בעברית, לכן נקראה כל הפרשה כיחידה אחת, ולא הייתה אפשרות לצרף למברך אדם נוסף שיברך עימו. סיבת האיסור לדעתו של רבי זעירא הינה שאין שניים יכולים לברך יחד על הקריאה.

על דעתו של רבי זעירא מקשים מהמשכה של הברייתא[4] בה נאמר: 'לא יהיו שניים מתרגמים ואחד קורא'. טעמו של איסור תרגום בשניים אינו ברכה, שכן אין המתרגם מברך.

כתשובה מובאת בסוגיה אמירה בעלת מטען ערכי הרלוונטי גם לתקופתנו 'אין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת'. לקהל אין אפשרות לעקוב אחרי שני אנשים המדברים בעת ובעונה אחת אפילו הם אומרים דברים זהים, על אחת כמה וכמה אם אין זהות בדבריהם.