|
שליח ציבור – אגדה ב פ"ה ה"ג דף ט ע"ג עמ' 47 |
|
| מקור | תרגום |
| שמואל הקטן עבר קומי תיבותא ואשגר מכניע זידים | שמואל הקטן עבר לפני התיבה ודילג[1] (על הברכה) מכניע זדים[2] |
| בסופה שרי משקיף עליהון. | בסופה (של תפילה) התחיל[3] משקיף עליהם. |
| אמרין ליה. | אמרו לו |
| לא שיערו חכמ' !כ!ך. | לא שיערו (התכוונו) חכמים כך (חכמים כמוך). |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 76
מקבילות
בבלי ברכות כח ע"ב (בשינויים)[4]
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
אנקדוטה
עיון קצר באגדה
עניינה של האגדה בדברי המשנה 'העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו...'. לשיטת הברייתא המובאת בסוגיה מחזירים את '..מי שלא אמר מחיה המתים, ומכניע זדים ובונה ירושלים...' כיוון שחוששים כי הוא מין.[5]
באנקדוטה מסופר כי שמואל הקטן, כותבה של ברכת המינים,[6] דילג על ברכה זו בעת ששימש כשליח הציבור. עם סיום התפילה הביט שמואל הקטן בציבור המתפללים מחשש שיחליפוהו כשליח ציבור.[7] חששו של שמואל הקטן התבסס על כך שבברכת המינים הקפידו בבית הכנסת שמא ישמיט שליח הציבור מהברכה או ישנה אותה כיוון שהוא מין, ואם כן הרי שעשה זאת בזדון.[8] תגובת קהל המתפללים הבהירה לשמואל הקטן כי אינם חושדים באדם כמותו שדבק בו חשש מינות.
הסיבה בגללה דילג שמואל הקטן על ברכת המינים אינה מבוארת בסיפור ומפרשים התלבטו בנושא זה.[9]
[1]. סוקולןף, ערך 'שגר', עמ' עמ' 538.
[2]. "מכניע זידים" הכונה ל'ברכת המינים' שסיומה ב'מכניע זידים'.
[3] תרגומה של המילה "שרי" בעניין אינו ברור. תרגמתי התחיל לפי הדרך בה נוקט בעל 'ידיד נפש'.
[4] בבבלי נאמר כי שמואל הקטן שכח את נוסח ברכת המינים.
[5] ראו אגדה קודמת.
[6] הרחבה על הברכה ראו אלבוגן, התפילה בישראל, עמ' 27 – 29.
[7] אלבוגן מבהיר את מקומה וחשיבותה של תפילה זו. לדבריו, אמירתה הייתה אבן בוחן לזיהויו של המתפלל, וכול מי שלא אמרה הורחק מהקהילה, קל וחומר שליח ציבור שעשה כך. (התפילה בישראל עמ' 27 – 28).
[8] אלבוגן, שם.
[9] רשב"א על הסוגיה בבבלי פירש: 'לשנה אחרת שכחה, ק"ל דמהכא משמע שלא היה רגיל לאמרה שאלו כן מאי קאמר לשנה אחרת שכחה'. בעל הפני משה סבור כי שמואל הקטן השמיט את הברכה כתוצאה מטעות.