עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 76

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

אנקדוטה ומימרה

עיון קצר באגדה

עניינה של האגדה בדברי המשנה 'העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו...'.

רבי אחא ורבי יודה בן פזי נכחו בתפילה בבית הכנסת בעת ששליח ציבור השמיט ברכה אחת. הם פנו לרבי סימון בשאלה לדרך בה יש לנהוג. תשובתו של רבי סימון ניתנה בשמו של רבי יהושע בן לוי לפיה שליח ציבור שהשמיט, דילג, על שתיים שלש ברכות אין מחזירין אותו.

תשובה זו קשה, שכן מה שונה שליח הציבור שהשמיט ברכה ואין מחזירין אותו, משליח הציבור שטעה ובגין טעות זו קובעת המשנה שאחר יעבור תחתיו. להבנתם של המפרשים אין ליחס כוונות זדון להשמטה זו.[2]  ולכן 'אין מחזירין אותו' מפני טורח הציבור.

אולם נמצאה ברייתא שיש בה משום מחלוקת על דברי רבי יהושע בן לוי. כיוון שלשיטתה, אם השמיט שליח הציבור את שלוש הברכות: 'מחיה מתים', 'מכניע זידים' (היא ברכת המינים) ו'בונה ירושלים' מחזירין אותו בשל החשש שההשמטה מייצגת כפירה.

-          מחיה המתים – אינו בתחיית המתים.

-          מכניע הזדים – 'ברכת המינים' נועדה להרחיק את הנוצרים מבית הכנסת; בתחילה הם התפללו יחד עם הציבור, אך האלהתו של ישו הגדילה את הקרע, והיה חשש שמא המין העובר לפני התיבה לא יקפיד בברכה זו שבה הוא מקלל את עצמו.[3]

-          בונה ירושלים – חורבן בית המקדש היה אמצעי תעמולה של הנוצרים אשר טענו כי בחורבן ובהפסקת הקורבנות הראה הקב"ה את רצונו לבטל את תורת משה, לכן היה חשש כי השמטת הברכה הייתה מכוונה על ידי המין.[4]

הברייתא משקפת את המתח בין הנצרות ליהדות, ונמצא כי דבריה משקפים נכונה את דברי המשנה ומעידים על המאבק במינים שהתנהל בתקופת התגבשותה של משנה זו.