עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 76

מקבילות

ירושלמי מגילה פ"ד ה"י (ה"ט בכ"י ליידן) דף עד ע"ג עמ' 773 (בשינויים)

בבלי ברכות לג ע"ב (בשינויים)

בבלי מגילה כה ע"א (בשינויים)

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש ומימרה

עיון קצר באגדה

את בסיסה הרעיוני של המשנה[1] עליה מוסבת המימרה יש לחפש בתקופת עלייתה של הנצרות בדורות שלאחר החורבן ובנסיונם של חכמים ליצור ריחוק והפרדה בין שומרי מסורת היהדות בהנהגת חכמים לבין המינים (יהודים) ההולכים בדרך האמונה הנוצרית. [2]

הוראת המשנה הינה כי 'האומר מודים מודים' בעת ברכת ההודאה שבתפילת העמידה 'משתיקין אותו'. סיבת ההשתקה אינה מבוארת במשנה, ובעל הסוגיה מביא את ביאורו של רבי שמואל בר רב יצחק לה. רבי שמואל בר רב יצחק תולה את הסיבה במסר המשתקף מהפסוק  '...כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר' (תהילים ס"ג י"ב), כלומר, 'יתברר לעין כל כי השקרנים ורמאים לא יהיה להם מה להשיב ומה להצטדק...'.[3]  מסתבר כי לדעת רבי שמואל בר רב יצחק אומרי 'מודים מודים' הם שקרנים המשקפים באמירת ההודיה הכפולה כפירה, שכן התודה הנוספת הינה לאל שאינו הקב"ה.

בעל הסוגיה מצמצם את הוראת המשנה רק לשליח הציבור, ואילו את חזרת היחיד על 'מודין מודין' רואה תפילת תחנונים ולא כפירה.

האגדה משקפת תקופה היסטורית בחיי העם היהודי כשהיה עליו להאבק על ייחוד אמונתו.