עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 20 (עד 'שעושין למדותיו שלקב'ה רחמים')

כ"י וטיקן עמ' 76

מקבילות

ירושלמי מגילה פ"ד ה"י  דף עד ע"ג  עמ' 773

בבלי ברכות לג ע"ב

בבלי מגילה כה ע"א

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

בעל האגדה תמה לסיבה בשלה משתיקים את האומר '...על קן צפור יגיעו רחמיך... 'ומביא שתי דעות בשם רבי סימון לסיבת ההשתקה ודעה נוספת של רבי יוסי בן רבי בון היוצאת כנגד דרך הבנתו של רבי סימון את הוראת המשנה.

דעה ראשונה –  'כקורא תיגר על מדותיו של הקב'ה',

דעה זו של רבי סימון מובאת על ידי רבי פנחס,[1] והוא אף מבאר את הכוונה; לדבריו, האומר זאת מבקר באופן עקיף את מידת הרחמים של האל, שהרי הוא מרחם על קן הציפור, דבר שאינו חשוב, אך על בני האדם אינו מרחם.[2]

דעה שנייה – 'כנותן קיצבה למדותיו של הקב'ה'

דעה זו של רבי סימון מובאת על ידי רבי יוסי, וגם הוא מבאר את כוונתה; כביכול האומר זאת קוצב את רחמי האל, ויש בכך משום ביקורת על מידת יכולתו של האל לרחם, רק עד 'קן הציפור'.[3]

בהמשך נאמר 'אית תניי תני על ואית תניי תני עד', כלומר, ישנן שתי מסורות על נוסח המשנה, האחת 'על קן ציפור...', והשנייה 'עד קן ציפור...', ומכאן שאין מחלוקת בין רבי פנחס (או רבי יצחק) ובין רבי יוסי, כל אחד מהם דרש גירסה אחרת של המשנה.

יש לתת דעת כי שתי הגרסאות אינן מנוגדות במהותן אלא מביעות שתי זוויות ראייה שונות של רעיון זהה, אמירת דבר אשר עלול להישמע כמטיל דופי במידותיו של הקב"ה.  בעוד שרבי יצחק מוצא את הרחמים על קן הציפור (ולא על אותו האיש) כסיבה לקריאת תגר על הקב"ה, רואה רבי יוסי את גדולתו של הקב"ה ביכולתו לרחם אף על קן ציפור, אך גם בראיית גדולת הקב"ה בדרך זו יש משום הגבלה וכתוצאה מכך הטלת דופי .

דעה שלישית – 'לא עבדין טבות שעושין למדותיו שלהקב'ה רחמים'

אמירה המייצגת השקפת עולם מנוגדת מובאת בשם רבי יוסי בי רבי בון. לעמדתו אין לחפש את הסיבה לציוויו של הקב"ה למצוות שילוח הקן או 'וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד'^[4]  במידת הרחמים של האל,^[5]  שכן יש לראות במצוות האל מצווה ולא לחפש את משמעויותיה. אפשר כי עמדתו של רבי יוסי ברבי בון משקפת התנגדות ל'תורת החסד האקסלוסיבית', היינו לנצרות.[6]

שלוש הדעות משקפות מטען ערכי ביחסו של האדם לאל.