header2

לא תשנו מטבעה של תפילה – אגדה ב

פ"ה ה"ב דף ט ע"ב עמ' 46

מקור תרגום
אמ' ר' יודן. אמר רבי יודן
או' מטבע ברכה ואחר כך מבדיל. אומר מטבע ברכה ואחר כך מבדיל
ותייא כר'. ומתאים(כמו) כרבי
דר' אמ'. שרבי אמר
תמיהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת. תמיהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת
אם אין דיעה תפילה מניין. אם אין דיעה תפילה מניין
וכה אם אין דיעה הבדלה מניין. וכן אם אין דיעה הבדלה מניין

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 75 – 76

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

במשנה[1] קיימת מחלוקת בין חכמים על אמירת הבדלה בברכת חונן הדעת. לעמדתם של חכמים ההבדלה משתלבת בברכת חונן הדעת, לעמדת רבי עקיבא, ההבדלהנאמרת אחרי ברכת חונן הדעת, בנפרד ממנה, ואילו רבי אליעזר טוען כי מיקומה בברכת ההודאה.

 

בעל הסוגיה מביא את דעתו של רבי יודן לפיה אין לשנות ממטבע הברכות אותו קבעו חכמים, היינו באופן שנקבעו על ידי חכמים בעבר. מסיבה זו אין לערב בין שתי הברכות, אלא יש לומר את ברכת 'חונן הדעת' ולאחריה הבדלה. דעתו של רבי יודן תומכת לכאורה בדעתו של רבי עקיבא, אך אין ודאות בדבר, כיוון שלדעת בעל הסוגיה, המניע לפסיקתו טמון בדברי רבי[2] הטוען טיעון ערכי.

 

לעמדת רבי 'התפילה על הדעת' הינה הבסיס לתפילה, שכן ' אם אין דיעה תפילה מניין?', ובדומה 'אם אין דיעה הבדלה מניין?" בשל כך אין רבי, ובעקבותיו רבי יודן, מתירים שינוי בנוסח 'ברכת הדעת', והם קובעים את ההבדלה אחריה.


 


[1] ברכות פ"ה מ"א: 'מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושואלין גשמים בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת ר' עקיבה אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה ר"א אומר בהודאה'.

[2]ראו ירושלמי פ"ד ה"ד דף ח ע"ב עמ' 39: 'היה עומד ומתפלל בשבת ושכח של שבת והזכיר של חול ר' חונה אומר איתפלגון רב נחמן בר יעקב ורב ששת חד אמר חותך את הברכה וחרנא אמר גומר את הברכה הכל מודים בחונן הדעת שהוא גומרה והא כרבי דרבי אמר תמה אני היאך בטלו חונן הדעת בשבת אם אין דיעה תפלה מניין'.