header2

טל לעולם ירד – אגדה ב

פ"ה ה"ב דף ט ע"ב עמ' 45

מקור תרגום
אמ' ר' שמואל בר נחמני. אמר רבי שמואל בר נחמני
בשעה שיש' באין לידי עבירה [ו]מעשים [רעים] הגשמים נעצרין. בשעה שישראל באים לידי עבירה ומעשים רעים הגשמים נעצרין
הן מביאין להן זקן אחד כגון ר' יוסי הגלילי. הן מביאין להן זקן אחד כגון רבי יוסי הגלילי
והוא מפגיע בעדם והוא לימד זכות[1] בעדם
והגשמים יורדין. והגשמים יורדין
אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה
מה טעם. מה טעם
"כטל מאת י'י כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם". כטל מאת י'י כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 75

 

מקבילות

ירושלמי תענית פ"א ה"א דף סג ע"ד עמ' 703

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו חותמת אגדות קודמות העוסקות בהיבטים שונים על הטל היורד על הארץ, ונטען בה כי הטל אינו יורד בזכות אדם. הטענה נמסרת על דרך הניגוד בין גשם לטל.

כאשר ישראל עוברים עבירות בגינן נעצר הגשם כעונש על מעשיהם, הם פונים לזקן, היינו אדם בעל מעמד שקנה חוכמה, והוא 'מפגיע בעדם', כלומר, מלמד עליהם זכות ומבקש שירדו גשמים. לעומת זאת הטל קבוע, ואינו יורד בזכותו של אדם.

לאישוש מובא הפסוק 'וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְהֹוָה כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם' (מיכה ה' ו'). במקור עניינו של הפסוק הוא נצחיות עם ישראל, והטל משמש כמשל לכך. אך בעל האגדה הביא את סיומו של הפסוק המאשש כי הטל 'לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם', היינו רדת הטל מסורה בידי שמיים בלבד.


 


[1] בן יהודה י', ערך 'פגע', עמ' 4819.