אגדות התלמוד הירושלמי - טל ומטר בשבועת אליהו הנביא – אגדה ב פ"ה ה"ב דף ט ע"ב עמ' 45

header2

טל ומטר בשבועת אליהו הנביא – אגדה ב

פ"ה ה"ב דף ט ע"ב עמ' 45

מקור תרגום
אית דבעי מימר. יש שרוצה להגיד
בבנה שלצרפית "ויקרא אל י'י ויאמ' י'י אלהי" וגו'. בבנה של צרפית "ויקרא אל י'י ויאמ' י'י אלהי" וגו' (מלכים א',י"ז ,22)
אמ' ר' יודה בן פזי. אמר רבי יהודה בן פזי
לאחד שגנב (ת) נרתיקו שלרופא. לאחד שגנב נרתיקו של רופא
עם כשהוא יוצא נפצע בנו. עם כשהוא יוצא נפצע בנו
חזר אצלו אמ' לו. חזר אצלו אמר לו
אדוני הרופא. רפא את בני. אדוני הרופא רפא את בני
אמ' לו. אמר לו
לך והחזר את הנרתק שכל מיני רפואות נתונין בו לך והחזר את הנרתיק שכל מיני רפואות נתונים בו
ואני מרפא את בנך. ואני מרפא את בנך
כך אמ' לו הק' לאליהו. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו
לך והתר נדרו שלטל. לך והתר נדרו של טל
שאין המתים חיין אלא בטללים. שאין המתים חיים אלא בטללים
ואני מחיה את בנה שלצרפית. ואני מחיה את בנה של צרפית

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 75

 

מקבילות

ירושלמי תענית פ"א ה"א דף סג ע"ד עמ' 703

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה, מדרש, משל

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו נפתחת במונח 'אית דבעי מימר' היינו יש אחרים המבקשים לומר כי את ביטול גזירת הטל ניתן ללמוד מסיפור מחלתו, מותו ותחייתו של בן האישה הצרפית (מלכים א' י"ז ח' – כ"ד). באגדה מתבארת את הדרך אשר בעזרתה השתכנע אליהו לבטל את גזרתו על הטל והמטר, וכן הסיבה בשלה צמודה בקשת הטל והמטר לברכת מחיה המתים.

מסופר כי אליהו ניסה להשיב רוחו של הנער ללא הצלחה ופנה בקריאה לאל שיסייע: 'וַיִּתְמֹדֵד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּקְרָא אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר יְהֹוָה אֱלֹהָי תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ: וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי " (מלכים א י"ח כ"ב – כ"ג). בשני הפסוקים נמצא ייתור; בפסוק הראשון נאמר 'וַיִּקְרָא אֶל יְהֹוָה' וגם 'וַיֹּאמַר', ובפסוק השני האמירה 'בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ' הינה תוספת מיותרת,[1] ומכאן לומד בעל המדרש כי בשיח בין האל לנביא היה דבר נוסף, והוא ביטול הנדר על הטל.

 

למדרש צרף בעל האגדה משל בשם רבי יהודה בן פזי המסביר כיצד שכנע האל את אליהו לחזור בו מנדרו.

 

במשל מסופר שאדם גנב מרופא את תיק הרפואות, וכאשר נפצע בנו חזר אל הרופא וביקש ממנו לרפאות את הבן, והרופא השיב שתחילה ישיב לו את תיק הרפואות.

 

בנמשל דמות הגנב הוא אליהו, שהתיימר לשמש בתפקיד האל; התרופות הן הטל והמטר שבאמצעותם משיב האל חיים לבני תמותה. ניסיונו של אליהו להידמות לאל, להיות בעל כוח אלוהי, לשלוט בתופעות הטבע (בטל ובמטר) ולהעניק חיים[2] כשל, ואנוס על פי המצב הוא פנה לעזרת האל המשיב כי עליו להחזיר את כלי הרפואה, כלומר, להכיר כי יכולותיו אינן כשל האל. רק לאל יכולת שליטה בטבע ובחיי האדם, ואומנם על פי האגדה, בעזרת הטל האל מחיה את בן האלמנה.

 

בעלילת המשל ניתן לזהות בין השיטין את ביקורתם של חכמים על מעשהו של אליהו הנביא אשר נוטל לעצמו זכות לעשות שימוש בכליו של האל שלא בסמכות.

 

האגדה מסתיימת בדברי האל 'שאין המתים חיין אלא בטללים', ובדרך זו מתבאר הקשר בין הטללים לבין תחיית המתים, ומתוך הקשרה של האגדה לסוגיה מובן גם מדוע צמודה ברכת מוריד הטל לברכת מחיה המתים.


 


[1] על ייתור זה מעיר הפני משה.

[2]ישנם פרשנים התמהים על דרכו, יש הרואים במעשהו קנאות לאל, ויש המבליעים בין השיטין ביקורת על המעשה.