אגדות התלמוד הירושלמי - גשמים ותחיית המתים פ"ה ה"ב דף ט ע"א עמ' 44

header2

גשמים ותחיית המתים

פ"ה ה"ב דף ט ע"א עמ' 44

מקור תרגום
כשם שתחיית המתים חיים לעולם. כשם שתחיית המתים חיים לעולם
כך ירידת גשמים חיים לעולם. כך ירידת גשמים חיים לעולם
ר' חייא בר אבא שמע לה מן הדא רבי חייא בר אבא שמע לה מזה (הפסוק)
"יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו
נדעה נרדפה לדעת את י'י כשחר נכון מוצאו". נדעה נרדפה לדעת את י'י כשחר נכון מוצאו

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 75

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

המשנה עליה מוסבת האגדה קובעת כי המקום ההולם את הזכרת 'מוריד הגשם' ואת 'תן טל ומטר' הוא בסמוך לברכת 'מחייה המתים' בתפילת שמונה עשרה.[1]

 

באגדה מובאת מימרה אנונימית המסבירה את קביעת המשנה באמצעות הקבלה בין תחיית המתים לירידת גשמים.[2] את ההקבלה ראוי לקרוא כך:

כשם שתחיית המתים מביאה לכך שחיים לעולם, כן ירידת גשמים המביאה חיים היא לעולם,

כלומר שניהם יהיו תמיד, את הגשמים רואה האדם במו עיניו, ובאשר לתחיית המתים, עליו להאמין שבדומה לגשמים אף זו תתקיים לעולם.

רבי חייא בר אבא למד את קביעת סמיכותן של שתי הברכות ממדרש הפסוקים 'יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו: וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְהֹוָה כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ' (הושע ו' ב' – ג'). בשני הפסוקים ישנה הקבלה בין 'יְחַיֵּנוּ ... יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה' שנדרש כתחיית המתים לבין 'וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ' שניתן להבינו כפשוטו, ומכאן שאף הנביא אמר, לדעת הדרשן, כי יש מקום לקביעת איזכור הגשם ולבקשתו בסמוך לברכת 'מחייה המתים.[3]


[1] ברכות פ"ה מ"ב: 'מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושואלין הגשמים בברכת השנים...'.

[2] בבבלי נאמר בשם רב יוסף 'מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים - קבעוה בתחיית המתים' (תענית ז ע"א). על ההשוואה בין תחיית המתים ובין ירידת הגשמים מפרש רש"י: 'דאיהו אמר כתחיית המתים ולא יותר, שבה חיים בני אדם שהתבואה גדילה בו' (שם, ד"ה דפליגא דרב יוסף), היינו שניהם מביאים חיים לעולם.

[3] מבחינה לשונית ישנם הקבלה וקשר בין שני הפסוקים, אך עם זאת רחוק המדרש מפשוטו של מקרא, שכן ההקשר שונה. עניינה של הנבואה הוא בחזרה בתשובה, דבר הבולט בפסוק א': 'לְכוּ וְנָשׁ֣וּבָה אֶל־יְהֹוָ֔ה כִּי ה֥וּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ יַךְ וְיַחְבְּשֵֽׁנוּ'. כשיחזרו בתשובה, ידעו את האל, וידיעה זו תהיה עבורם כשחר, כגשם, כמלקוש"