עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 75

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

המשנה עליה מוסבת האגדה קובעת כי המקום ההולם את הזכרת 'מוריד הגשם' ואת 'תן טל ומטר' הוא בסמוך לברכת 'מחייה המתים' בתפילת שמונה עשרה.[1]

באגדה מובאת מימרה אנונימית המסבירה את קביעת המשנה באמצעות הקבלה בין תחיית המתים לירידת גשמים.[2] את ההקבלה ראוי לקרוא כך:

כשם שתחיית המתים מביאה לכך שחיים לעולם, כן ירידת גשמים המביאה חיים היא לעולם,

כלומר שניהם יהיו תמיד, את הגשמים רואה האדם במו עיניו, ובאשר לתחיית המתים, עליו להאמין שבדומה לגשמים אף זו תתקיים לעולם.

רבי חייא בר אבא למד את קביעת סמיכותן של שתי הברכות ממדרש הפסוקים 'יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו: וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְהֹוָה כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ' (הושע ו' ב' – ג'). בשני הפסוקים ישנה הקבלה בין 'יְחַיֵּנוּ ... יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה' שנדרש כתחיית המתים לבין 'וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ' שניתן להבינו כפשוטו, ומכאן שאף הנביא אמר, לדעת הדרשן, כי יש מקום לקביעת איזכור הגשם ולבקשתו בסמוך לברכת 'מחייה המתים.[3]