header2

יחס השלטון לחכמים – אגדה א

פ"ה ה"א ט ע"א עמ' 44

מקור תרגום
ר' יוחנן הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבל בציפורין. רבי יוחנן היה יושב (ו)קורא לפני בית הכנסת של (בני) בבל בציפורי
עבר ארכונא ולא קם ליה מקומוי. עבר מושל[1] ולא קם לו לפניו
אתון בעיין מימחוניה. באו (אנשיו) ורצו למחות
אמ' לון. אמר להם (המושל)
ארפוניה. הרפו ממנו
בנימוסא דברייה הוא עסיק. בחוק[2] של מי שבראו הוא עסוק.


עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 16

כ"י וטיקן עמ' 74

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

הוראת המשנה[3] 'אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד... אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו...' באה להציג בפני המתפלל את המצב הרצוי שבו מלא כוונה וריכוז בתפילתו, שקוע בה עד כדי כך שאפילו פונה אליו המלך, אין הוא עונה לו.[4]

בעל הסוגיה הביא מקרה שבו רבי יוחנן קרא[5] לפני בית הכנסת[6] הבבלי[7] בציפורי, והוא לא קם לכבוד המושל, אנשי פמלייתו רצו למחות, אך המושל אסר עליהם בטענה כי רבי יוחנן עוסק 'בנימוסא דברייה'. דברי המושל מעידים כי לא ידע בבירור במה עוסק רבי יוחנן, אך ניכר כי כיבד את קריאתו.

באנקדוטה הקצרה מוצגות שתי הדמויות בדרך מנוגדת; רבי יוחנן מוצג כמנותק לחלוטין מהדרמה המתרחשת סביבו ובגינו, ולעומתו המושל מעורב בסביבתו. הוא מגלה רגישות וסובלנות כלפי רבי יוחנן , ובמקביל הוא ער לרצונם של בני לוייתו, מוותר על כבודו ומונע מהם לפגוע ברבי יוחנן;



[1] סוקולוף, ערך 'ארכון', עמ' 75.

[2] סוקולוף, ערך 'נימוס', עמ' 349.

[3] ברכות פ"ה מ"א.

[4] בהמשך המשנה נאמר 'ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק'; לפי ר"ש סיריליאו הצירוף של מלך ונחש מעיד על התנהגות דומה של שניהם: 'מה נחש מלחש והורג אף מלכות מלחשת והורגת'.

[5] הפועל בא לעיתים קרובות בהקשר לתפילה; לדוגמה ראו משנה ברכות פ"א מ"ג, פ"ב מ"א ו-מ"ח.

[6] לא ברור מדוע הקריאה בתורה או התפילה נעשו מחוץ לבית הכנסת.

[7] בערים היו בתי כנסת קטנים שהיו רכושו של חלק מהציבור, יוצאי מקום מסויים או בעלי אומנויות (צבי קפלן, אנציקלופדיה עברית ח', ערך 'בית כנסת', עמ' 618). ראו לדוגמה מקור על בית כנסת של אורגים 'אמר רבי יהודה: מעשה בבית הכנסת של טורסיים (אורגים) שהיה בירושלים שמכרוה לרבי אליעזר, ועשה בה כל צרכיו" (מגילה כו ע"א). סביר להניח כי היה בית כנסת של יוצאי בבל.