עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 74

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

רמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"ג הי"ב (בשינויים)

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

באגדות קודמות הוזכר בית הכנסת בהקשר לתפילה, נמסרה אזהרה שלא להתפלל מחוצה לו, נאמר כיצד להיכנס אליו, ואף מהי בדרך הנאותה לבוא לבית הכנסת ולצאת ממנו, ואגדה זו נפתחת בתועלת שיש ללמידה בבית הכנסת.

מובאת מימרתו של רבי יוחנן הטוען שהלומד בבית הכנסת לא במהרה ישכח את תלמודו. לטענתו הוא מקדים את הביטוי 'ברית כרותה היא' שנועדה לחזק את דבריו. לכאורה, זו רק לשון מליצה שמשמעותה 'כך טבעו של עולם',[1] אך למעשה, הקונוטציה היא ללשון של התחייבות חזקה,[2] דבר המהדק את הקשר בין מקום הלימוד, בית כנסת, לבין הטמעת הנלמד בזיכרון.

לאגדה נוספו שלוש מימרות שעניינן דרכים המועילות לאדם לזכור את תלמודו.

בשמו של רבי יוחנן ענתנייתא נמסר כי הלומד בצינעה, היינו בסתר, בחשאי, לא במהרה ישכח את תלמודו.[3] לאישוש מובא הפסוק 'וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה' (משלי י"א ב'), שבמקורו עוסק בזהירות הנדרשת מאדם בבחירת באי ביתו, הצנועים, הענווים מביאים חוכמה.[4] מדרש הפסוק מעלה קושי בהקשר למימרת רבי יוחנן ענתנייתא, שכן לא מדובר בה בצניעות או בחוכמה אלא בדרך המועילה לזיכרון הלימוד.[5] עם זאת התבססות על השורש צנ"ע עשויה להוביל להבנה כי מדובר בצניעות, ובמקרה זה הולם המדרש הולם את ההבנה שלימוד מתוך צניעות מביא לחוכמה.

מימרה נוספת מובאת בשמו של רבי יוחנן, ונאמר בה כי הלומד אגדה מתוך ספר לא במהרה ישכח תלמודו. בעל מראה הפנים[6]  מפרש כי נאמר 'באגדה' כיוון שאת התלמוד לא הותר לכתוב.[7]נראה כי באמירה זו מובעת התרסה נגד הסוברים כי גם את האגדה והסיפור המצויים בתורה שבעל פה אין להעלות על כתב.

מימרה אחרונה הובאה בשמו של רבי תנחום השם דגש על העיון והסברה אשר מטמיעים את הלימוד ולא משכיחים אותו במהרה. את הטעם לדבריו הוא נותן בדרישת בפסוק '... פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ...' (דברים ד' ט'). אפשר שהכוונה ב'רָאוּ עֵינֶיךָ' לראייה שכלית פנימית.

האגדה הבנויה מארבע המימרות מגובשת ואחודה במיוחד אמצעות חזרות:

האמירה 'לא במהרה הוא משכח' חוזרת בכל ארבע המימרות.

הביטוי 'ברית כרותה היא' חוזר לפני אמירת שלוש המימרות הראשונות.

המונח 'מה טעם' חוזר לפני המדרשים.

כמו כן ניתן להבחין במבנה מסורג; למימרות הראשונה והשלישית לא נוסף מדרש, ואילו לשנייה ולרביעית נוסף מדרש.