עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 73 – 74

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה, מדרש

עיון קצר באגדה

אגדה זו חותמת אגדות שעניינן מעשים רצויים שנועדו להכין את המתפלל לתפילה מתוך כובד ראש כנדרש במשנה 'אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש...'.[4]

שתי מימרות מובאות בשמו של רב הונא, האחת עניינה הליכתו של האדם לבית הכנסת, והשנייה דרך הליכתו מבית הכנסת, לכל אחת מהן מצורף מדרש.

מימרה ראשונה

'זה שהולך לבית הכנסת צריך להקל את רגליו' – על ההולך לבית הכנסת לרוץ,[5] להזדרז ללא שהיות לתפילה, וכאישוש לדרישה זו מובא הפסוק 'וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְהֹוָה' (הושע ו' ג'). המדרש קרוב לפשוטו של מקרא, שכן במקור קורא הנביא הושע לעם לרדוף לדעת את האל, ובאגדה אומר האמורא רב הונא לאדם להקל את רגליו בלכתו לבית הכנסת להתפלל, היינו להתקרב לאל.

מימרה שנייה

'וכשהוא יוצא צריך להלך קימעא' – לאחר התפילה על היוצא מבית הכנסת להלך לאיטו, לא לפסוע פסיעה גסה.[6] צעידתו האיטית נועדה לבטא את הקושי שחש לצאת מהקודש,[7]  האל מדקדק עם האדם שהתפלל ויצא מבית הכנסת,[8] סופר את צעדיו אפשר כדי לתת לו שכרו.[9]  לאישוש מובא הפסוק 'כִּי עַתָּה צְעָדַי תִּסְפּוֹר' (איוב י"ד ט"ז), בו מתואר מצב עתידי, איוב מדמיין את אושרו לאחר תחייתו, האל סופר צעדיו מאהבה ואינו שומר על חטאיו.[10]

שתי המימרות[11] מהוות מעין אספקלריה ניגודית זו לזו: ניגוד בין 'ההולך לבית הכנסת' ובין 'היוצא' ממנו, וניגוד בין ההליכה המהירה אליו לבין היציאה האיטית ממנו. המילה 'צריך' משמשת כציר מטאפורי לניגודים.