עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 73

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

עניינה של הסוגיה הוא המקום שראוי כי אדם יתפלל בו, ובאגדה זו מובאות בשמם של שלושה חכמים שלוש מימרות האומרות כי לתפילה בבית הכנסת מעלות רבות.

מימרה ראשונה

רבי פנחס מוסר בשם רבי הושעיא כי המתפלל בבית הכנסת דומה לאדם המקריב מנחה טהורה.[3] לאישוש מימרתו דורש את הפסוק 'כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יְהֹוָה' (ישעיהו ס"ו כ'). הדרשן  מדמה את בית הכנסת לכלי הטהור שבו הובאה המנחה, ומכאן שהתפילה נאמרת במקום טהור, והמתפלל דומה למקריב מנחה טהורה.[4]

מימרה שנייה

רבי אבהו טוען כי האל נמצא בבתי כנסיות וקרוב לבני האדם המצויים בהם. הוא דורש את הפסוק 'דִּרְשׁוּ יְהֹוָה בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב (ישעיהו נ"ה ו').[5] על שני חלקי הפסוק הוא שואל אותה שאלה 'איכן הוא' ועל שתיהן עונה אותה תשובה 'בבתי כניסיות ובבתי מדרשות', באופן זה הוא מביע עמדתו כי ראוי שהאדם יתפלל בבית הכנסת כיוון ששם האל קרוב. הקרבה היא מטאפורית, הוא לקרוב לקוראיו.[6]

מימרה שלישית

רבי יצחק בן אלעזר אומר כי האל 'עומד על גבם', היינו האל נמצא יחד עימם בתפילתם בבית הכנסת, לאישוש דבריו מובא הפסוק 'אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט' (תהלים פ"ב א').'עֲדַת אֵל' היא העדה המתכנסת יחד להתפלל בבית הכנסת, והאל 'נִצָּב' בה, כלומר האל מצוי  בבית הכנסת.[7]

שלוש המימרות שבאגדה מביעות אותו רעיון, ראוי להתפלל בבית הכנסת, כיוון שהמקום טהור, בבית הכנסת האל קרוב למאמיניו הקוראים לו ויחד עימם הוא נמצא. ההישענות על מדרשים נותנת תוקף לדברי החכמים שמטרתם להמריץ לבוא לבתי הכנסת.