עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 73

מקבילות

בבלי ברכות ו ע"ב (חלקית)

מקצת עדי נוסח עקיפים

סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר תפילה ד"ה ואמר רב

תשובות הגאונים - גאוני מזרח ומערב סימן קנא

סידור רש"י סימן כו

סוגה

מדרש

עיון קצר באגדה

האגדה בנויה משני מדרשים המתייחסים לאלו שאינם נכנסים לבית הכנסת לתפילה.

המדרש הראשון מובא בשמו של חונה,[1] הקובע כי 'המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע'. את מקומו של המתפלל 'אחורי בית הכנסת' ניתן להבין ככותל הנגדי לפתחי בית הכנסת, אשר פנו לכיוון ירושלים,[2] ואפשר גם כאמירה שכוונתה כי האדם לא נכנס לבית הכנסת. מכל מקום יש בעמידה זו גישה שלילית, זלזול בקהל המצוי בבית הכנסת, ואף ככפירה באל.[3]

כאסמכתא לדבריו דורש החכם את הפסוק 'סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם' (תהילים י"ב ט'). במקרא הרשעים סובבים את הדובר[4] כדי להכשילו,[5] או שמתהלכים הם סביב הצדיקים כדי להרע להם במתכוון.[6] לכאורה, המדרש אינו כפשוטו של מקרא, שכן המתפלל אינו מרע בכוונת תחילה, אולם נראה שרבי חונה רואה במתפלל מחוץ לבית הכנסת, אפילו הוא קרוב אליו, אדם שעלול להכשיל את המתפללים ולמושכם להתפלל שלא במקום המיועד לתפילה. ראוי לשים לב שאף כי האדם מתפלל, הוא מכונה 'רשע'.

המדרש השני, הרחוק מפשוטו של מקרא, מובא בשם האמורא הבבלי רב הונא הקובע כי 'כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבוא'. מדבריו עולה כי האדם ייענש בעולם הבא. הדרשן מציג את החיים שלאחר המוות במתכונת החיים שעל פני האדמה, ולכן מוסיף כי אפילו ירצה המתפלל מחוץ לבית הכנסת להיכנס פנימה ולהתפלל, הדבר יימנע ממנו. נראה כי העונש על המעשה הוא הרחקה מהציבור לתמיד.

שתי המימרות משקפות גישה לפיה על דרכו של היחיד בעבודת האל להיות בדרך שקבעו חכמים  ובה נוהג הציבור כולו.