header2

ישים אדם ביטחונו באל

פ"ה ה"א דף ח ע"ד עמ' 42

מקור תרגום
ר' חזקיה ר' יעקב בר אחא ר' יסא בשם ר' יוחנן. רבי חזקיה רבי יעקב בר אחא רבי יסא בשם רבי יוחנן
לעולם אל יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך. לעולם אל יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך
"י'י צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה". י'י צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה
ר' יוסי ביר' אבון ר' אבהו בשם ר' יוחנן וחברייא. רבי יוסי בן רבי אבון רבי אבהו בשם רבי יוחנן וחברייא
"י'י צבאות אשרי אדם בוטח בך". י'י צבאות אשרי אדם בוטח בך
ר' חזקיה בשם ר' אבהו. רבי חזקיה בשם רבי אבהו
יהי רצון מלפניך י'י אלהינו ואלהי אבותינו יהי רצון מלפניך י'י אלהינו ואלהי אבותינו
שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות
היוצאות המתרגשות לבוא לעולם. היוצאות המתרגשות לבוא לעולם


עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 73

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ותפילה קצרה

 

עיון קצר באגדה

באגדה מובאים בשמו של רבי יוחנן שני פסוקים שעניינם ביטחון והצלה ואשר ראוי כי יהיו שגורים בפי כל אדם. אפשר כי היו שתי מסורות בנוגע לפסוק עליו אמר רבי יוחנן 'לא יהא זז מפיך', ואפשר כי סבר שיש לאומרם יחדיו. אחריהם מובא משמו של רבי אבהו נוסח תפילה קצרה.

 

פסוק ראשון – 'יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה' (תהלים מ"ו ח' ו-י"ב) [1]

הפסוק חוזר פעמיים במזמור, בסיום החלק הראשון שעניינו אסונות טבע אשר עלול לפגוע באדם, ובסיום החלק השני שעניינו מלחמות. ובכל הסכנות האלו האל מגן ומציל,[2] מכאן שראוי כי הפסוק יהיה שגור בפי אדם.

 

פסוק שני – יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ (תהלים פ"ד י"ג) 

הפסוק חותם את המזמור שהיה משירי עולי הרגל, ואפיין גם את היראים המבקשים את קרבת האל. הפסוק מבטא את הביטחון וההגנה של הבוטחים באל. 

 

התפילה הקצרה היא תחינה לאל שיציל משעות מסוכנות; ארבעה תארים ניתנו לשעות אלו: החצופות, היינו זמנים בהם קורים דברים משונים,[3] לא הגונים.[4] הקשות והרעות מובנות כפשוטן, והיוצאות אלו שעות שיוצאות דופן,[5] ומכאן החשש מהן – מכל אלו חושש האדם ופונה לאל שיצילו. נראה כי ראוי שגם תפילה זו לא תמוש מפיו של אדם.[6]



[1] ביאור הפסוקים מתבסס על דעת מקרא; עמוס חכם, פירוש לספר תהילים, ח"א עמ' רסו – רסז וח"ב עמ' קח.

[2] כל מרכיב בפסוק מוביל להבנה כי האל מגן ומציל את האדם.

-          הבחירה בכינוי האל 'יְהֹוָה צְבָאוֹת' מבטאת את חוזקו של האל, או את ציוויו לצבא המלאכים לשמור על הדוברים;

-          האמירה 'עִמָּנוּ ' מבטאת ביטחון שהאל מצוי עימם ושומר עליהם;

-          הביטוי 'מִשְׂגָּב' שמשמעותו מקלט מבוצר במקום רם ונישא, מבטא את הביטחון המוקנה לאדם;

-          'אֱלֹהֵי יַעֲקֹב' הוא הכינוי לעם ישראל, אך בהקשר להגנת האדם ולהצלתו מסכנות אפשר כי בא להזכיר את דברי האל ליעקב: 'וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ' (בראשית כ"ח ט"ו).  

[3] יפה מראה על הדף.

[4] בן יהודה (חלק ג), ערך 'חצוף', עמ' 1705 -1706.

[5] יפה מראה על הדף.

[6] ר"ש סיריליאו על הדף.