עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 73

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ותפילה קצרה

עיון קצר באגדה

באגדה מובאים בשמו של רבי יוחנן שני פסוקים שעניינם ביטחון והצלה ואשר ראוי כי יהיו שגורים בפי כל אדם. אפשר כי היו שתי מסורות בנוגע לפסוק עליו אמר רבי יוחנן 'לא יהא זז מפיך', ואפשר כי סבר שיש לאומרם יחדיו. אחריהם מובא משמו של רבי אבהו נוסח תפילה קצרה.

פסוק ראשון – 'יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה' (תהלים מ"ו ח' ו-י"ב) [1]

הפסוק חוזר פעמיים במזמור, בסיום החלק הראשון שעניינו אסונות טבע אשר עלול לפגוע באדם, ובסיום החלק השני שעניינו מלחמות. ובכל הסכנות האלו האל מגן ומציל,[2] מכאן שראוי כי הפסוק יהיה שגור בפי אדם.

פסוק שני – יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ (תהלים פ"ד י"ג) 

הפסוק חותם את המזמור שהיה משירי עולי הרגל, ואפיין גם את היראים המבקשים את קרבת האל. הפסוק מבטא את הביטחון וההגנה של הבוטחים באל. 

התפילה הקצרה היא תחינה לאל שיציל משעות מסוכנות; ארבעה תארים ניתנו לשעות אלו: החצופות, היינו זמנים בהם קורים דברים משונים,[3] לא הגונים.[4] הקשות והרעות מובנות כפשוטן, והיוצאות אלו שעות שיוצאות דופן,[5] ומכאן החשש מהן – מכל אלו חושש האדם ופונה לאל שיצילו. נראה כי ראוי שגם תפילה זו לא תמוש מפיו של אדם.[6]