עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 73

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרות, מדרשים

עיון קצר באגדה

הברייתא[1] קבעה שעל אדם להיפרד מחברו בדבר של תורה, ומביאים באגדה זו כדוגמא את הדרך בה נפרדו אליהו ואלישע. נאמר במקרא 'וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר' (מלכים ב' ב' י"א), ומובן שטרם היפרדם שוחחו ביניהם. על נושא שיחתם מובאים ארבעה מדרשים, שלושת הראשונים נשענים על המילה 'וְדַבֵּר' המתארת את פרידתם של הנביאים.

מדרש ראשון

רבי אחווא בן רבי זעירא – לדבריו עסקו בקריאת שמע, שכן עליהם נאמר 'הָלוֹךְ וְדַבֵּר' ובקריאת שמע במקרא[2] נאמר 'וְדִבַּרְתָּ בָּם'.[3] ניתן להניח כי המדרש שולב במקום זה כיוון שהוא קרוב לנושא המסכת, היינו לקריאת שמע ולתפילות.

מדרש שני

רבי יהודה בן פזי – לדבריו עסקו בבריאת העולם, שכן בתהילים נאמר: 'בִּדְבַר יְהֹוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם' (תהילים ל"ג ו'). הרישא של הפסוק 'בִּדְבַר' רומז ל'הָלוֹךְ וְדַבֵּר' שבפסוק אותו דרש רבי יהודה בן פזי.[4]

מדרש שלישי

ר' יודן בנו של רבי אייבו – לדבריו עסקו בנחמות ירושלים, נבואת ישעיה: 'נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם:  דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם ...' (ישעיהו מ' א' – ב') המילה 'דַּבְּרוּ' רומזת ל'הָלוֹךְ וְדַבֵּר'.[5] אפשר כי החשש למצבם של היהודים[6] הביא את רבי יודן בנו של רבי אייבו לדרוש על נחמה.

מדרש רביעי

לדברי חכמים עסקו אליהן ואלישע במעשה מרכבה, שכן מיד בהמשך ל'הָלוֹךְ וְדַבֵּר' נאמר '... וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם' (מלכים ב' ב' י"א). לכאורה, מדרש זה מדייק מהפסוק עצמו, אך מובן כי רכב קטע את השיחה ולא היה נושא שיחתם. 

ארבעה חכמים דרשו את הפסוק 'וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר', כל דרשה אפשר ומשקפת את תפיסת העולם של החכם  או את המציאות עימה הוא מתמודד.