עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 81

מקבילות

בבלי  ברכות מג ע"א (חלקית)

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

כעין סוגיה, מימרה

עיון קצר באגדה

במשנה[2] נלמד כי חבורת אנשים שהסבו לארוחה משותפת יכול אחד מהמסובים לברך על האוכל ולהוציא את כל המסובים מחובת הברכה. סייג להלכה זו היא הברכה על יין '...בא להן יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו...'.

לסיבת החריגות בברכה על היין נשאל בן זומא, ותשובתו 'מפני שאין בית הבליעה פנוי', והכוונה היא שכל המסובים עסוקים באכילה, ואין בית הבליעה שלהם פנוי, אין הם יכולים  להשיב 'אמן' על הברכה, ולכן גם אינם יוצאים ידי חובתה. זו הסיבה שכל אחד יברך על היין בזמנו,  כאשר בית הבליעה שלו פנוי.

רבי מנא מרחיב את ההסבר לסיבת האיסור; על ידי מציאת זהות[3] בין ההלכה בה עוסקת המשנה לבין הקביעה ואולי המנהג שלא לאחל 'לבריאות' למתעטש בזמן הארוחה. המכנה המשותף לאיסור בשני המקרים הינו סכנת נפשות.

את הסכנה שבדיבור או שיחה בזמן הארוחה ניתן למצוא בדבריו הידועים של רבי יוחנן 'אין מסיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה'.[4]