עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 81

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

אנקדוטה

עיון קצר באגדה

במשנה נאמר: '...ואומר על המוגמר אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה' (ברכות פ"ו  מ"ו). המשנה מלמדת כי במצב בו מסבים מספר אנשים לסעודה משותפת, אחד הסועדים מברך לכולם ברכה על הפת. מוסיפה המשנה, כי אם בעיצומה של הסעודה הביאו את ה'מוגמר', בשמים שנהגו להניח על גבי גחלים לשם ריח טוב, מברך נציגם של הסועדים בשם הסועדים גם על המוגמר.

לאגדה פתיח הלכתי אותו מביא רבי זעירא בשם רבי ירמיה. לדעת רבי ירמיה יש לברך על המוגמר עם עליית עשן הגחלים וטרם הפצת הריח. בהקשר לעיסוק בברכות על ריח טוב מובאת האנקדוטה הבאה.

רבי ירמיה ביקש לבדוק את רבי זירא[2] בהלכות ברכות על ריח טוב ושאל אותו מהי הברכה אותה יש לברך על שמן אפרסמון המכונה שמן ערב. רב זירא השיב: 'אשר נתן ריח טוב בשמן ערב'. אפשר כי משום חשיבותו של עץ האפרסמון וייחודו בכך שגדל בעיקר בארץ ישראל, סבר רבי זירא כי יש לברך עליו ברכה מיוחדת ואף חזר על ברכתו של רבי יוחנן.[3] רב ירמיה חלק על תשובתו והציע את הברכה 'אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'. אפשר כי לדעתו של רבי ירמיה מברכים על החומר המביא את הריח, או שלדעתו יש להעדיף לתת בברכה שבח למגוון של עצי בשמים.[4]

עורך הסוגיה צרף אגדה נוספת שעניינה ברכה על הריח. יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל חלקו ביניהם מהי הברכה הראויה לצמחי בשמים שהגבעולים שלהם נראים כעצים. לדעת האחד יש לברך 'שנתן ריח טוב בעצי בשמים', והשני סבר 'שנתן ריח טוב בעשב הארץ'. נושא המחלוקת מתבאר בהמשך האגדה מסיפורם של המרגלים אשר הסתתרו אצל רחב, ונאמר  כי רחב החביאה את המרגלים 'בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ' (יהושע ב' ו'), ושאל הטוען כי יש לברך '...בעשב הארץ' אם פשתי העץ עצים הן. כדי להכריע בין הדעות עלו לבית מדרשו של רב ושמעו את רב חונה הפוסק בשם רב כי על סוג בשמים זה יש לברך 'אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים'.