header2

ברכה על קינוח – אגדה ב

פ"ו ה"ה דף י ע"ג עמ' 53

מקור תרגום
רב חונה אכל תמרין עם פיסתיה. רב חונה אכל תמרין עם לחם[1] 
אמ' ליה רב חייא בר אשי. אמר לו רב חייא בר אשי
פליג את על רבך. חולק אתה על רבך
שובקין בתר מזונך עזוב אותם(אל תאכל אלא) לאחר מזונך
ואת מברך עליהן תחילה וסוף. ואתה מברך עליהן תחילה וסוף
אמ' ליה. אמר לו
אינין אנין עיקר נגיסתי. אלה אצלי עיקר נגיסתי - סעודתי

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 80

 

מקבילות

לא נמצאו

 

עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו.

 

סוגה

אנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

הרקע ההלכתי לאגדה זו הוא הברכות על אכילת כיסנין,[2] מאכל הבא כקינוח הסעודה.

בסוגיה מובאת הלכה בר' חייא רובא שהובאה על ידי רבי חלבו בשם רב הונא בשם רב 'פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה', מימרה המלמדת כי פת מתוקה הנאכלת כקינוח אינה חלק מהארוחה וחייבת בברכה לפניה ולאחריה.

בעל האגדה מספר כי רב חייא בר אשי ראה את רב הונא אוכל תמרים עם לחם, וסבר כי הפת הינה הארוחה והתמרים הם הקינוח. מדרך סעודה זו משתקף כי רב הונא חולק על רבו רב שהביא את ההלכה בשם רבי חייא רובא, שכן לדעת השואל התמרים הם קינוח שאותו יש לאכול ולברך בנפרד מהסעודה. רב הונא השיב  כי אין הוא חולק על רבו, אך התמרים הם עיקר ארוחתו, ואין הם משמשים  לקינוח.

מהסיפור ניתן ללמוד כי תלמידי רב  נהגו כפי שרבם לימדם.


[1] סוקולוף ערך 'פיסה' , 'פיסתה', עמ' 431 – 432. 

[2] ראו הלכה קודמת.