עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 80

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ואנקדוטה

עיון קצר באגדה

אגדה זו באה בהקשר לדיון המצוי הסוגיה בדבר קדימות ברכה על הפירות.[1]

מסופר כי רבי זעירא שלח שאלה לרבי שמואל בר נחמן, אין פירוט מהי השאלה, והתשובה שניתנה בשם רבי אבינא היא 'כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך'. ראוי לתת את הדעת שהתשובה היא חזרה על דברי רבי יהושע בן לוי שנאמרה בהקשר למחלוקת בין רבי יהודה וחכמים במשנה, ולדבריו אם אין בדעתו של אדם לאכול פת, הרי על דעת כולם עליו לברך על פרי משבעת המינים הנמצא בין פירות מסוגים שונים.

מכאן שאפשר כי רבי זעירא שאל מהו הדין, על מה לברך, אם אין אוכלים פת אלא מאכלים אחרים שבתוכם מפירות שבעת המינים.[2]

השאלה תמוהה, שכן נראה כי ההלכה נקבעה לפחות שני דורות לפני כן, ותגובתו של רבי זעירא על התשובה תמוהה עוד יותר, שכן אמר 'ויאות', היינו אישר את התשובה. אם אכן כן הוא, מדוע שאל. אין עדות למחלוקת שלו עם חכם אחר והא מבקש תמיכה לעמדתו.

ניתן לתרץ את הקושי על ידי קישור האנקדוטה לאגדה קודמת.[3] לדבריו גמליאל זוגא ששאל  את בית ינאי 'ועבדין כדין' התבסס בדעתו על שאלה ששלח רבי זעירא לרבי שמואל בר נחמן, והאחרון השיב לו מדברי רבי כהנא בשם רבי אבינא. כי לדעת הכל האוכל מיני פירות שיש ביניהם משבעת המינים מברך על הפרי ממין השבעה ברכה לפני האכילה וברכה לאחריה.

מסופר שרבי זעירא קיבל עליו דין זה, באומרו 'ויאות' כיוון שנזכר כי ראה חכמים אשר בעת הליכתם לקדש את החודש אכלו ענבים ולא ברכו ברכה אחרונה לאחר אכילתם.

סתם התלמוד מוסיף ואומר 'לא בשיש בדעתו לאכול פת', היינו לא מברכים ברכה אחרונה כשיש כוונה לאכול לאחר מכן פת, משום שעליה יברכו ברכת המזון וכך יצאו ידי חובתם גם בברכה שאחרי אכילת פרי ממין שבעה.

גם הסבר זה מעלה קשיים; ההוכחה מאירוע השני אינה מלאה. כי באירוע השני הם אכלו רק ענבים, אין הכתוב רומז על אכילת פת לאחר מכן, ויתירה מכך, על פי ההקשר נראה כי שאלת רבי זעירא הייתה על אכילת מינים שונים של פירות הכוללים גם משבעת המינים.