עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 80

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

אנקדוטה

עיון קצר באגדה

במשנה מובאת מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים בנושא מה מברך אדם כאשר מצויים לפניו פירות מעורבים, היינו, חלקם הם פירות שבעת המינים, וחלקם שלא מהם. לעמדת רבי יהודה מברך אדם על פירות משבעת המינים, ובניגוד לו אומרים חכמים שמברך האדם כרצונו על כל פרי.

בסוגיה מבאר רבי יהושע בן לוי את המחלוקת; לדבריו אין מחלוקת בנוגע לברכה על פירות שבעת המינים כאשר הפירות הם סעודתו, המחלוקת היא כאשר הפירות מהווים רק מבוא לארוחה שבה יֵאָכֵל לחם. כיוון שהלחם הוא העיקר, יברכו ברכת מזון מלאה עליו, ובכך יצאו ידי החובה גם על הפירות שהם טפל לעיקר.

בהמשך מובאות דעות שונות  על ההסבר למחלוקת שבמשנה, ומוסכם כי אם הפירות היו רק מעין הקדמה לארוחה מברכים על איזה פרי שרוצים, כיוון שהברכה האחרונה תהיה ברכת המזון בשל אכילת הפת.

לאחר הדיון מובאת האנקדוטה שלפנינו.

גמליאל זוגה בא לבית מדרשו של רבי ינאי וראה שאכלו שם זית ובֵרכו לפניו ולאחריו. הוא שאל אותם 'כך עושים', אך לא קיבל תשובה. סתם המספר ולא פירש מדוע נפסק תיאור האירוע.

קשה להתעלם מהדימיון בין אגדה זו לאגדה[2] בה מסופר כי רבי יוחנן ברך על הזית לפני אכילתו ואחריה, ורבי חייא בר ווא הביט בו כנראה נדהם. גם באנקדוטה זו גמליאל זוגא נדהם, ואף שאל אם כך עושים. נראה, כי נסיים דברינו על אגדה זו בצ"ע.