המורה הלכה בפני רבו פ"ו ה"ב דף י ע"ב עמ' 52 |
|
מקור | תרגום |
רב יהודה בשם אבא בר בר חנה. | רב יהודה בשם אבא בר בר חנה |
בר קפרא ותרין תלמידוי | בר קפרא ושני תלמידיו |
נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא. | נתארחו אצל בעל הבית בזה הפונדק שבברכתא[1] |
אפיק קומיהון פרגן ואחוניא וקפלוטין. | הוציא לפניהם פרגיות ושזיפים[2] ו(סוג של) כרישה[3] |
אמרו. | אמרו |
נברך על קפלוטה דו פטר אחונייתא ולא פטר פרגיתא. | נברך על הכרישה שפוטרת (ברכה על) שזיף ולא פוטרת (על) הפרגית |
נברך על (פרגיתא) [אחונייתא] לא פטר לא דין ולא דין. | נברך על הפרגית (ברכה) שאינה פוטרת לא זה (שזיף) ולא זה (כרישה) |
קפץ חד ובירך על פרגיתא. שהכל נהיה בדברו. | קפץ אחד וברך על הפרגית שהכל נהיה בדברו. |
גחיך ליה חבריה. | גיחך עליו חברו. |
אמ' ליה בר קפרא. | אמר לו בר קפרא |
לא לזה גורגרן אלא לך לוגלן. | (איני כועס[4]) על זה הגרגרן אלא לך הלגלגן |
זה עשה בגרגרנותו . אתה למה לגלגתה. | זה עשה מאהבתו לאוכל אתה למה לגלגת |
ולזה אמ'. | ולזה (לגרגרן) אמר |
חכם אין כאן זקן אין כאן . | חכם אין כאן זקן יש כאן |
אמרו. לא יצאה שנתן עד שמתו. | אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 80
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
הסיפור שלפנינו עוסק דיני קדימה של ברכות, ובהקשר לדינים אלו מספר רב יהודה בשם אבא בר רב חנה את הסיפור הבא.
בר קפרא ושניים מתלמידיו התארחו בפונדק בברכתא.[5] הוציא להם בעל הפונדק ארוחה שהיו בה פרגית, שהברכה עליה 'שהכל נהיה בדברו', שזיפים עליהם יש לברך 'בורא פרי העץ' וכרישה שברכתה 'בורא פרי האדמה'. התלבטו הסועדים איזו ברכה עליהם להקדים תחילה. אם יברכו על הכרישה יצאו ידי חובת ברכה על השזיף, אך עדיין יהיו חייבים ברכה על הפרגית, ואם יברכו תחילה על הפרגית ברכת 'שהכל', לא יצאו ידי חובת ברכה על השזיף ועל הכרישה.
בעודם מתלבטים 'קפץ' אחד מהתלמידים, קבע הלכה על דעתו וברך בתחילה על הפרגית ברכת 'שהכל' מתוך כוונה שברכה זו תפטור אותו מברכה על השזיף והכרישה. חברו, התלמיד השני, גיחך על מעשהו. בר קפרא כעס על שני תלמידיו והוכיחם.
ראשית יצא חוצץ נגד המלגלג בטענה 'זה עשה בגרגרנותו אתה למה לגלגתה'. בר קפרא זיהה הגיון הלכתי במעשהו של המברך שכן מגרגרנותו, היינו אהבתו לבשר הקדים את ברכת 'שהכל נהיה בדברו' לפרגית. נמצא כי בר קפרא תקף את התלמיד שלגלג בשל התנהגותו הלקויה בתחום שבין אדם לחברו. אפשר כי כעס על תגובתו גם בשל אי הבנת ההלכה, שכן הגרגרן ברך כנדרש.
כעסו של בר קפרא על התלמיד שקפץ ומיהר לברך אינה בנוגע להלכות קדימה של ברכות, אלא בשל חוצפתו; התלמיד פסק בעזות המצח הלכה על דעתו ללא דין ודברים עם זקנים וחכמים המצויים במקום. אפשר שבר קפרא לא רק כעס אלא גם נפגע מתלמידו שהתעלם ממנו.
מסופר כי לא עברה שנה ושני התלמידים נפטרו; אפשר כי האחד בשל יחסו לזולת, והאחר כיוון שהורה הלכה בפני רבו.[6]
[1] יישוב במחוז קיסריה (מיכאל אבי יונה, גיאורפיה הסטורית של א"י למן שיבת ציון ועד ראשית הכיבוש הערבי, עמ' 127).
[2] סוקולוף, ערך 'אחוני', עמ' 46.
[3] סוקולוף, ערך 'קפלוט', עמ' 500.
[4] ראו הפני משה.
[5] ההנחה לפי הקשרו של סיפור כי מדובר ביישוב בשם ברכתא (יישוב בשם זה נזכר פעמיים בבבלי, עירובין מז ע"ב וסא ע"א.). דומה שלא ניתן להתעלם מכפילות הלשון של שם העיר ונושא הברכות בו עוסק הסיפור.
[6] עיון העלה שרבי אליעזר בן הורקנוס היה הראשון שהתייחס למורה הלכה בפני רבו; 'כך אני מקובל שכל תלמי' המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה' (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א דף לו ע"ג עמ' 197).