עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 77

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

אנקדוטה, מדרש

עיון קצר באגדה

המשנה, עליה מוסבת הסוגיה שבה משולבת אגדה זו, נפתחת בשאלה 'כיצד מברכין על הפירות...', ויש מקום להניח כי האגדה מתייחסת לברכה זו.

מסופר כי רבי חגי ורבי ירמיה הגיעו לבי חנוותא, קפץ רבי חגי ובירך עליהן. רבי ירמיה שיבח אותו שעשה את המעשה היאות ונימק 'שכל המצוות טעונות ברכה'. תיאור האירוע המסופר באגדה ניתן להבנה באופנים שונים, כשבכל אחד מהם נותרת שאלה פתוחה.

אפשר ששני החכמים הגיעו למקום בו מוכרים פירות,[1] ובהגיעם אכל רבי חגי אחד מהפירות ובירך עליו לפני האכילה, אולי כדי ללמד את באי בחנות שכול המצוות טעונות ברכה.[2] הביטוי 'קפץ' תמוה, לא מובן מדוע קפץ לברך, אך ייתכן כי בירך בלהיטות בשל הסיטואציה אליה נקלע, שמספר האגדה לא פירט אותה.

אפשר כי שני תלמידי החכמים הגיעו לחנות בתוקף היותם שליחי בית דין הממונים על ניהול השוק ביושר,[3] ולפני ביצוע הפעולה בירך רבי חגי: 'אשר קדשנו לקדש המידות, המאזנים, ולתקן השערים'.[4] רבי ירמיה הביע תמיכתו באומרו 'שכל המצות טעונות ברכה'. הבנה זו אפשרית, אך אין לה סימוכין בכתוב.

אפשרות הבנה נוספת עולה נוכח הנוסח החלופי של המקום אליו הגיעו רבי חגי ורבי ירמיה, ל'מי חטאתה'.[5] ייתכן שבזמנם של רבי חגי ורבי ירמיה[6] מדובר במקווה מים במעון, יישוב סמוך לטבריה שהתגוררו בו כהנים רבים,[7] אשר נהגו להחמיר על עצמם ולהקפיד בדיני טהרה.[8] הבנה זו מציגה את ברכתו של רבי חגי כתמוהה מאוד. לפי הבנה זו ברך רבי חגיי 'אשר קדשנו וציוונו על ההזאה', כיצד ברך על מצווה שלא הוא עשה, ובנוסף לכל הדעות טבילת הכוהנים בעת ההיא לא הייתה מצוה, כיצד יברך 'שקידשנו במצותיו'.

כאמור לעיל בכל דרך הבנה ברכתו של רבי חגיי מעלה תמיהות.

דברי רבי ירמיה לרבי חגי 'יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה' מעלות שאלה 'מניין שכל המצות טעונות ברכה, היינו ,מהו המקור לכך בתורה. תשובה לשאלה מובאת על ידי דרישת הפסוק 'וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם' (שמות כ"ד י"ב). 

בהמשכה של האגדה נשאל 'ומניין שכל המצות טעונות ברכה', והדרשן מקיש מהעוסק בתורה. כשם שהוא חייב לברך, כך גם העוסק במצווה חייב לברך לפני עשייתה.[9] הדרשן אינו מבאר מאין יודע כי העוסק בתורה חייב לברך, לגבי לדידו זה דבר מובן וידוע.[10] 

השאלה והתשובה מחזקים את ההשקפה בדבר חשיבות הברכות בעת קיום מצוות, שכן מקורן בתורה.