עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 77

מקבילות

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור טז

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש ומימרה

עיון קצר באגדה

אגדה זו הינה השלישית בשרשרת האגדות המבארות את מקור החיוב לברכת הנהנין.

בשמו של רבי שמעון בן לקיש מובא הפסוק 'אָמַרְתְּ לַיהֹוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ' (תהילים ט"ז ב') כמקור החיוב. המזמור נפתח ב'מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ' (פס' א'), ממנו מובן כי דוד פונה לאל ומבקשו לשמור עליו כיוון שהוא חוסה בו, והוא ממשיך ואומר לנפשו או לעם:[2] 'אָמַרְתְּ לַיהֹוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ'. פסוק זה ניתן להבנה בכמה מובנים, וביניהם 'אֲדֹנָי אָתָּה' – אני מקבל אותך כאדון עלי, 'אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ' – אין אני מבקש  טובה אף לא מאחד אחר בלעדיך.[3]

ובהקשר לאגדה אפשר כי הביטוי 'אֲדֹנָי אָתָּה' הוא הברכה,[4] ואפשר כי 'אָתָּה טוֹבָתִי' זו הברכה. מכל מקום  בהמשך דורש ריש לקיש: 'אם אכלת וברכת כביכול משלך אכלת', היינו בזכות הברכה האל כביכול מעניק למברך את הפרי, הוא אוכל משלו, ואין עליו חטא מעילה.[5]  הוא ברך ואכל משלו.מכאן שמקור חיוב הברכת הנהנין הוא בדברי דוד.

בעל האגדה הביא שלושה מדרשים נוספים על חלק הפסוק 'טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ', המתמקדים בביאורה של המילה 'בל'. למדרשים אילו אין קשר לעניין חיוב ברכת הנהנין, והם הובאו אגב העיסוק בפסוק.

-          'מבלה אני טובתי בגופך'

בעל המדרש פרש את המילה 'בַּל' מלשון בלאי,[6] וכך הוא כביכול הוא מעטיר על האל את כל טובתו, הוא 'מבלה' את אוצרות טובתו עליו. אפשר כי הטובות הן הברכות, אך אין האמירה מובנת כך מאליה.

-          'י!כ!ללו כל הטובות ויבואו עליך'

המילה 'י!כ!ללו' היא כנראה 'יובלו'[7] בזכות הברכה יובלו, כלומר, יבואו עליך רק טוב.

-          'ובלעדיך לא ירים איש את ידו'

עליך אני מביא בטחון שאיש לא יפגע בך.[8]

הרעיונות שבמימרות מציגים השקפות עולם סברתיות, ונראה כי הובאו כדי לדרבן את הנהנה לברך.