משנה – פרק ה[1]
משנה א
אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שייכוונו את לבם ואפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו אפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק
משנה ב
מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושואלים גשמים בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת ר' עקיבה אומ' אומרה ברכה רביעית לעצמה ר' אליעזר אומ' בהודייה
משנה ג
האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקים אותו העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו לא יהא סורבן באותה שעה ומניין הוא מתחיל מתחילת הברכה שטעה זה
משנה ד
העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן מפני הטירוף ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו ואם אבטחתו היא שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו רשיי
משנה ה
המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח ציבור הוא סימן רע לשולחיו ששלוחו שלאדם כמותו אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסה שהיה מתפלל על החולין ואומ' זה חייה וזה מת אמרו לו מניין אתה יודע אמ' להן אם שגרה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף
[1] לפי כ"י קויפמן.