עדי נוסח

כ"י וטיקן 72

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

אנקדוטה

עיון קצר באגדה

עניינה של הסוגיה הוא אם חלה חובת תפילת מוסף על היחיד או שתפילת שליח הציבור מוציאה אותו ידי חובתו. על כך קיימת מחלוקת בין תנאים; חכמים סבורים כי אין שליח ציבור מוציא ידי חובת תפילה אלא את אילו שאין  תפילתם סדורה,ואילו רבן גמלאל סבור כי שליח הציבור מוציא בתפילתו את כל הציבור מחובת תפילה זו.[3]

רבי הונא הגדול מציפורין מביא בשם רבי יוחנן הלכה בנושא זה. לדעת רבי יוחנן מוציא שליח הציבור בתפילת המוסף הייחודית לראש השנה את כלל המתפללים, כולל הבקיאים ,ידי חובתם. אפשר כי רבי יוחנן סבר שעמדת רבן גמליאל נגזרת מכך שאין הציבור רגיל בתפילה זו, אך ביתר תפילות השנה הלכה כחכמים. בהקשר זה מובא הסיפור שלפנינו.

רבי זעירא ורב חסדא, הנחשבים כבקיאים בנוסח התפילה, ישבו  לאחר שהתפללו שניהם את תפילת המוסף של ראש השנה, כתפילת יחיד.[4] הגיע זמן תפילת הציבור, קם רב חסדא והתפלל עם הציבור. לשאלת רבי זעירא לפשר חזרתו על התפילה השיב רב חסדא כי לא עלה בידי לכוון ליבו בעת התפילה,[5] מסיבה זו הצטרף רב חסדא לתפילת הציבור כדי ששליח הציבור יוציאו ידי חובת הכוונה בתפילה.

התנהלותו של רב חסדא זהה לדרך בה הסביר רבי יוחנן את הלכת רבן גמליאל. רב חסדא היה בקיא בנוסחה של תפילת המוסף של ראש השנה וביכולתו להתפלל תפילה זו כתפילת יחיד, אך על אף בקיאותו הצטרף לתפילתו של שליח הציבור כדי לצאת באמצעותה ידי חובת תפילה זו.