עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 72

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרות, אנקדוטות

עיון קצר באגדה

המשנה עוסקת בחובה של תפילת מוסף; לעמדתם של רבי אלעזר בן עזריה ורבי יהודה (המוסר את עמדתו) חובת תפילת המוסף הינה בציבור, אך אם מסיבה איזושהי אין הציבור מתפלל מוסף, חייב היחיד בתפילה זו. לעומת זאת לפי עמדת חכמים, דין תפילת המוסף הוא כיתר התפילות, היינו כל יחיד חייב בהן.[1]

באגדה מובאות שתי אנקדוטות, שכל אחת מהן תומכת באחת העמדות:

אנקדוטה א – תמיכה בעמדת רבי אלעזר בן עזריה

ר' ביבי מוסר בשם ר' חנה כי שמואל העיד על עצמו שמעולם לא התפלל תפילת מוסף כיחיד חוץ ממקרה חריג כאשר מת בנו של ראש הגולה.

האירוע מסופר בקצרה ומאליו עולות שאלות שאין עליהן תשובה: מדוע מות בנו של ראש הגולה גרם לציבור שלא להתפלל מוסף? מה הטריד את הציבור? מדוע שמואל שעמד בראש הישיבה בנהרדעא, ובוודאי היה קרוב לראש הגולה ולו בשל תפקידיו הציבורייים,[2] מדוע הוא אינו שותף לטִרְדת הציבור סביבו, ורק הוא זוכר להתפלל מוסף?

אפשר כי בעל האגדה היה מרוכז אך ורק במסר – יש להתפלל מוסף בציבור, ורק במקרים מיוחדים אם הדבר לא מתאפשר, על האדם להתפלל מוסף ביחידות. הרי אלמלא נטרד הציבור בגין מות בן ראש הגולה והיה מתפלל מוסף, לא היה שמואל מתפלל ביחידות.[3]  שאר פרטי האירוע טפלים בעיני המספר, וייתכן שאף נראים לו מסיחים.

אנקדוטה ב – תמיכה בעמדתם של חכמים

רבי יוחנן ראה את רבי ינאי[4] מתפלל בשוק של ציפורי,[5] ולאחר שסיים צעד ארבע אמות כדי להבדיל בין התפילות והתפלל מוסף. האנקדוטה מסתיימת בשאלה רטורית[6] 'ואין חבר עיר בציפורין'.[7]

מתפילתו של רבי ינאי ניתן ללמוד שחובת תפילת המוסף חלה על היחיד כיתר תפילות, כשיטת חכמים. השאלה הרטורית בסיום באה להדגיש זאת, שכן מובן ממנה שיש חבר עיר בציפורי, וכיוון שרבי ינאי התפלל ביחידות, משמע לא סבר כי תפילת מוסף מתקיימת רק בחבר עיר, היינו במניין או במקום מרכזי בו פועל חבר העיר.