[1] – הכשרתם של תלמידי חכמים לתפקידם כמורים וכפוסקים נעשתה בשני מישורים. המישור הראשון הינו לימוד תיאורטי בשיעורי הרב בבית המדרש. המישור השני הינו שלב 'שימוש תלמידי חכמים' בו נצמד התלמיד לרבו ובדרך זו למד את הדרך בה מיישם הרב את ההלכה למעשה. חכמים ראו את שלב ה'שימוש' כמהותי בהכשרת החכם. לטענת חכמים מי שלא שימש תלמידי חכמים נחשב לבור ועם הארץ[2], ולשיטת הלל[3] אף חייב מיתה.
[1] הרחבה לנושא זה ראו ג' אלון, תולדות היהודים, עמ' 300-302.
[2] ראו בבלי, סוטה כב ע"א.
[3] אבות דרבי נתן, (נוסח א') פי"ב.