עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 71

מקבילות

תוספתא (מהד' ליברמן) ברכות פ"ד ה"ז עמ' 13

בבלי ברכות כט ע"ב (בשינויים)

עדי נוסח עקיפים

רמב"ם, היד החזקה, הלכות תפילה ונשיאת כפים פ"ד הי"ט (בשינויים)

סוגה

מימרה, תפילה

עיון קצר באגדה

האגדה מציגה הבנה מופשטת של תפקיד שליח הציבור בתפילת העמידה.

בפתיחת האגדה מוסר רבי אחא בשם רבי אסא כי על שליח הציבור העובר לחוש כי בעת עוברו לפני התבה הוא מייצג את הקהל ודואג לצרכיו. מכאן מובן כי עליו להתפלל מתוך יראה וחרדה.

בשם רבי מנחם דגלייא נמסר האופן שבו מוזמן שליח הציבור להתפלל: 'אין אומ' לו בוא והתפלל אלא בוא וקרב'. בעל הסוגיה מבאר את הביטוי 'בוא וקרב' בשלושה מובנים:

א.      מלשון קורבן – התפילה כתחליף לקורבן התמיד;  הביטוי 'עשה קרבינו' אפשר שמרמז על בקשה שהאל יקבל 'קורבנם', היינו את תפילתם שהיא תחליף לקורבן.

ב.      מלשון מלחמה  - התפילה היא כמלחמה נגד האויבים;[1] כוונת הביטוי 'עשה מלחמותינו' היא בקשה שהאל יילחם או יסייע במלחמותיהם הן כנגד היצר הרע בפנימיותם, הן כנגד אויביהם מבחוץ.[2]

ג.        מלשון פיוס – היכולת להשלים ולהתפייס;[3] כוונת הביטוי 'פייס בעדינו' היא שהאל יחמול על המבקשים וייתן להם יכולת השלמה.

בשם חכמים אחרים נמסר נוסח שונה לתפילה; היא נפתחת בהתנצלות שצורכי העם  מרובים, אך סבלנותם קצרה, ממשיכה בבקשה שהאל ימלא את מחסור כולם, והיא מסתיימת בברכות היוצרות תחושה שכל הבקשות כבר נענו: 'ברוך י'י כי שמעת קול תחנוניי ברוך אתה י'י שומע תפילה'.