עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 71

מקבילות

קהלת רבה (וילנא) פרשה ג ב'

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה, אנקדוטה.

עיון קצר באגדה

במשנה[1] עליה מוסבת האגדה אמר רבי יהושע 'המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה אומר הושע השם את עמך את שארית ישראל'. יש להניח כי אדם המצוי בדרכים חושש לביטחונו, ואפשר כי בשל כך אינו מרוכז דיו בתפילה,[2] לכן הציע רבי יהושע שיאמר תפילה קצרה.[3]

האגדה נפתחת במימרתו של רבי חנינא 'כל הדרך בחזקת סכנה', היינו, לעמדתו כל הדרכים מסכנות את האדם. בהמשך מובאות שתי אנקדוטות המציינות מה עשו חכמים לפני שיצאו למקום סכנה:

-          רבי ינאי טרם צאתו לדרך שתארך ויהיה עליו להתאכסן באכסניה היה משאיר בידי בני ביתו צוואה מחשש שמא לא יחזור.[4]

-          רבי מנא השאיר צוואה בביתו כאשר הלך לרחוץ במרחץ המחומם באש.

שניהם כתבו צוואה מחשש שמא בשל הסכנה יבוא עליהם מותם במפתיע וביקשו להסדיר הכול כראוי במשפחתם.

בסיום האגדה מובאת מימרתו של רבי יהושע בן לוי 'כל החולי בחזקת סכנה'. נאפשר שהמימרה הובאה בהקשר לדברי רבי יהושע במשנה ואפשר כי מתייחסת למעשה רבי ינאי ורבי מנא שכתבו צוואה ויש בה בכדי להמליץ על בעל חולי להכין צוואה.

מבנה האגדה מוקפד; בפתיחה ובסיום הובאו מימרות כלליות המציינות סכנות, ובתווך שתי אנקדוטות המתארות מעשי חכמים לפני הסכנה. אפשר כי מטרת המבנה היא לכוון את החולה וכל אדם שעלול להימצא בסכנה להכין צוואה.